שתי הקונבנציות החשובות ביותר בברידג': המסובכת והפשוטה

בפוסט קודם הבעתי את דעתי על השאלה: איזו קונבנציית הכרזה היא החשובה ביותר בברידג'? בפוסט שקדם לו ערכתי סקר קוראים, לא כל כך מוצלח, בנושא הקונבנציה החשובה ביותר בברידג'.

הוא לא היה מוצלח, משום שהיענות הקוראים הייתה מועטת. למרות ההיענות המועטת, היו שתי תשובות בולטות: Stayman ו-Takeout Double. קרוב לוודאי, ששתי אלה הן הקונבנציות החשובות ביותר בברידג'. המורכבת והקשה יותר היא Stayman. לא בכדי, הקדיש אלדד גינוסר שלושה מאמרים מצוינים לקונבנציה בירחון הברידג' הישראלי. במאמר מוסגר, אציין שאפילו אני למדתי משהו חדש באחד המאמרים שלו. מדוע אפילו אני? כי אני משחק עם כמה מהשותפים שלי את מה שלמדתי מאלדד(עם שינוי אחד) בנושא זה. מה שלמדתי ממנו כמעט זהה למה שכתוב במאמר.  

הקונבנציה הפשוטה יותר היא Takeout Double. 

הפרדוקס: לא יודעים את הקונבנציה הפשוטה

אחת המשימות שלי כמורה לברידג' וככותב בלוג, היא להביא למצב בו יותר שחקנים בישראל יבינו סוף, סוף מה זה Takeout Double. הרבה שחקנים, חלקם שחקנים לא רעים בכלל, לא ממש יודעים את הקונבנציה. 

יש ביניהם כאלה ששולטים בכל רזי קונבנציות מסובכות הרבה יותר וחשובות הרבה פחות. 

דוגמה טרייה מאליפות ירושלים

אולי אחרי שיותר שחקנים יבינו, לא נרוויח שותפי ואני 11 IMPs על יד הדומה ליד הבאה ששוחקה בתחרות ב 5.1.15.

זו אינה יד של Takeout Double אחרי פתיחה בגובה 1, אבל מי שלא מבין Takeout Double, מכריז אותה אחרת ממי שכן מבין. אחרי שתי הכרזות Pass, פתח צפון ♠3.

לא בטוח שצריך לפתוח ♠3. אני הייתי שוקל את האפשרות לפתוח ♠1.

לאחר ♠3 ההכרזה הנכונה של מזרח היא Double. זהו Takeout Double. זו ההכרזה שאני וחלק מהשחקנים הכריזו. לא מעט שחקנים הכריזו ♣4. הנימוק השגוי להכרזה הזו: "אין לי ארבעה קלפים לפחות ב-♥".

לאחר פתיחה ב-♠, הכרזת Takeout Double לא בהכרח מחייבת רביעייה לפחות ב-♥. בידיים של פחות מ-17 נקודות, במקרים רבים אכן תמצאו לפחות ארבעה קלפים ב-♥ כשמכריזים Takeout Double.

בידיים עם 17 נקודות או יותר מכריזים Takeout Double, לאו דווקא עם קוצר בסדרת היריב ולפחות עם שלושה קלפים בכל אחת מהסדרות האחרות, עם העדפה לרביעיות בסדרות מייג'ור שלא הוכרזו.

ביד שבתרשים, לאחר Takeout Double, הכריז השותף שלי ♥4 וביצע את החוזה.

  

Double עם חמישייה במייג'ור שהוכרז

בתחרות מקומית שהתקיימה אתמול במועדון, הכרזתי Double. זו בוודאי אינה הכרזה יוצאת דופן. מה שהופך אותה ליוצאת דופן זה, שהכרזתי אותה עם חמישה קלפים ב-♠, אחרי שהיריבה היושבת לפני הכריזה ♠1. 

לאחר Pass של השחקנית בדרום ו-Pass שלי פתח צפון ♦1. שותפי הכריז Pass ודרום ♠1. ה-DBL  שלי הוא Double שאינו מעניש. הוא מבקש מהשותף להכריז את אחת מהסדרות שלא הוכרזו על ידי היריבים עם העדפה לסדרת מייג'ור. 

  

שימו לב לשלושה דברים הקשורים למכרז:

1. צפון-דרום פגיעים ואנחנו לא

2. צפון פתח ♦1 למרות שיש לו חמישה קלפים ב-§ ורק ארבעה ב-♦. הסיבה לכך היא שלו היה פותח §1, הוא לא היה יכול להראות רביעייה ב-♦ בגובה 2, משום שהכרזה כזו היא Reverse bid.

3. ההכרזה הראשונה שלי הייתה Pass.

מה המשמעות של Double לאחר שהיריבים הכריזו שתי סדרות?

הוא מראה לפחות ארבעה קלפים בכל אחת משתי הסדרות שלא הוכרזו על ידי היריבים. במקרה הזה ♥ ו-§. 

במקרה הספציפי הזה, קרוב לוודאי שאין לי חמישייה ב-♥ משום הייתי מכריז ♥2.  

לאחר שמצאנו התאמה ב-♥, השותף שלי נפל פעם אחת בחוזה של ♥3. במצב הפגיעות שהיה, זו תוצאה טובה.

מה היה קורה לו השותף שלי היה מכריז 1NT?

כשלשותף שלי יש Misfit ב-♥ ואין לו אורך ב-§ וצפון מכריז Pass, הוא עשוי להכריז בלית ברירה 1NT. הוא צריך עוצר אחד לפחות בכל אחת מהסדרות שהוכרזו על ידי היריבים. למשל לו היה מחזיק: KT87♠  ו KJT2♦.

הוא אינו מדמיין שאני מחזיק יד עם 5 קלפים ב-♠. יד אופיינית להכרזה שלי היא יד עם 5 קלפים ב-§, ארבעה ב-♥ ושני קלפים בכל אחת מהסדרות של היריבים או יד עם קלף נוסף בסדרת יריבים ורק ארבעה קלפים ב-§.  

אם דרום מכריזה Pass או DBL (מעניש), אני מכריז ♠2. היות שאני מחזיק Passed Hand (הכרזתי Pass בפעם הראשונה), השותף צריך להבין שזו הכרזה טבעית ולא Cue bid המתאר יד חזקה.

אחרי DBL של דרום קל להבין זאת. אחרי Pass של דרום קצת יותר קשה להבין. 

שימו לב שדרום הבטיחה בהכרזתה ארבעה קלפים ב-♠ ולאו דווקא קלפים גבוהים.  

מול ארבעה ואפילו שלושה קלפים ב-♠ של השותף, כשאני יודע איפה נמצאים יתר הקלפים בסדרה, זה לא חוזה כל כך גרוע. 

הערת שוליים

 מי שמפנטז שיישאר חוזה מוכפל של ♠1, כשלשותף רביעייה יפה ב-♠ , כדאי שישכח את זה. גם עם KQT8♠ השותף לא יכריז Pass.   

פאול לוקאץ' ו Belladonna coup

יש רק שחקן ישראלי אחד שנאמר עליו שהוא השחקן הברידג' הטוב ביותר בעולם. זהו המתמטיקאי המנוח פאול לוקאץ'  (1915-1982). מי שהגדיר אותו ככזה, היה כותב ספרי הברידג' הנודע ויקטור מולו (Victor Mollo). ציטטתי רק חלק ממה שמולו אמר. האמרה המלאה: "שחקן הברידג' הטוב ביותר בעולם שלא ליד שולחן הברידג'".

היות שכולנו שחקני ברידג' ליד שולחן הברידג' או ליד שולחן הברידג' הוירטואלי ב-BBO (שבוודאי ויקטור מולו לא דיבר עליו), נדרש הסבר על מנת שנבין למה התכוון ויקטור מולו  כאשר דיבר על "שלא ליד שולחן הברידג'".

בעיות ברידג'

בברידג' קיים תחום נוסף על תחרויות: חיבור בעיות ברידג'. מחבר הבעיות יושב לבדו ובונה ידיים כראות עיניו.

שלא כמו מורה הברידג', הבונה ידיים פשוטות, שבדומות יתקלו תלמידיו בכל תחרות, מחבר הבעיות בונה ידיים שיש בהן ייחוד: קושי בביצוע החוזה, אסתטיקה ויופי, מהלכים לא שגרתיים ולא צפויים שהם הדרך היחידה לביצוע החוזה. 

על מנת להיות מחבר בעיות טוב נדרשת יצירתיות, בנוסף להבנה מעמיקה בברידג'.

השוני ממשחק ברידג' ליד השולחן הוא, שבבעיה אף פעם לא קורה, שאתה הכרוז וקלף אחד קטן, שבהסתברות גבוהה צריך להיות אצל אחד היריבים, נמצא דווקא אצל שותפו. קלף זה מפיל את החוזה ומקלקל את תוכנית המשחק הגאונית שלך.   

פתרון בעיה הוא תמיד מדויק. אין שיקולים של לשחק עם ה-Field וויתור על לקיחה עודפת כי מבצעים סלאם והניקוד הוא ב- IMP. 

ניתן לחלק את הבעיות לשני סוגים:

1. בעיות דמיוניות

בעיות המתארות מצבים שלא יכולים להתרחש בתחרות ברידג'. בעיות כאלה הן למשל בעיות של Double Dummy. אני מניח, שרובנו לא שיחקו הרבה עם שתי ידיים פתוחות, כפי שקורה בבעיות כאלה. 

2. בעיות ריאליות 

בעיות כאלה מתארות מצבים אפשריים ליד שולחן הברידג'. כאלה הן בעיות של Single Dummy . בכל תחרות אנחנו משחקים ככרוז כמה ידיים מול יד פתוחה של שותף, שהיא ה-Dummy.

פאול לוקאץ' היה מחבר בעיות שהתמחה בבעיות של Single Dummy. הוא אף כתב מספר ספרים העוסקים בבעיות ברידג' ומאמרים בעיתון The Bridge World. 

ספר בעיות הברידג' הראשון, שנכתב אחרי מלחמת העולם השנייה: Spotlight on Card Play - a New Approach to the Practical analysis of Bridge Hands נכתב על ידו ביחד עם רוברט דרבס ( Robert Darvas), מתייחס לתהליך החשיבה של מומחי ברידג'.

מה בעצם אמר ויקטור מולו?

עכשיו אחרי  שאנו  יודעים מעט על בעיות ברידג' ועל הקשר של פאול לוקאץ' לנושא, אפשר לנסות להבין מה אמר ויקטור מולו.

ויקטור מולו אמר בעצם, שפאול לוקאץ' הוא גדול מחברי הבעיות הריאליות בכל הזמנים.

קצת על פאול לוקאץ'

פאול לוקאץ' שנולד וחי בהונגריה היה בין הבולטים בשחקני הברידג'  במדינה זו.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת הייתה נבחרת אוסטריה הנבחרת החזקה בעולם. היא זכתה באליפויות עולם בשנים 1932, 1933

ו-1937 ובאליפויות עולם לנשים ב-1935, 1936 וב-1937. מתחרתה הבולטת באירופה הייתה נבחרת הונגריה. שחקנים רבים בשתי הנבחרות היו יהודים.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והידוק הקשרים בין אוסטריה לגרמניה, ברי המזל מבין שחקני הברידג' היהודים הצליחו לברוח לארצות אחרות. ריקסי מרקוס, אלופת העולם הידועה ופאול שטרן הבולט בשחקני נבחרת אוסטריה, ברחו לאנגליה. פאול לוקאץ' ברח מהונגריה לתל-אביב בשנת 1939 ושם חי עד יום מותו. 

האם ג'ורג'ו בלאדונה היה הראשון שהשתמש ב-Belladonna Coup?

הפוסט: Belladonna Coup  עסק בטכניקת משחק הקרויה על שמו של השחקן האיטלקי האגדי ג'ורגו בלאדונה (1923-1995), שיש החושבים שהוא שחקן הברידג' הטוב ביותר בכל הזמנים. Belladonna Coup הוא משחק בקלף נמוך מתחת לקלף גבוה כמו A או K. מקובל לחשוב שבלאדונה השתמש בטכניקת משחק זו בפעם הראשונה באליפות הקהילייה האירופית באוסטנדה שבבלגיה  באמצע שנות ה-80 . 

מסתבר שבספרו של ויקטור מולו The Bridge Immortals, משנת 1968 מופיעה היד הבאה, שגם בה היה בלאדונה הכרוז בדרום בחוזה של ♠4.

מערב הוביל ב-♦. בלאדונה זכה ב-A. שיחק ♣ ל-A בדומם. ואחרי כן את ה-4♥. מזרח לא יכול לכסות עם ה-A הכרוז שיחק את ה-J מידו, ומערב שזכה ב Q לא יכול לשחק ♠. גם כאן בדיוק כמו ביד הקודמת, הספיק בלאדונה לחתוך את ה-♥ השלישי.

האם שחקן ישראלי השתמש בטכניקה זו קודם לכן? הרעיון כבר הופיע עוד לפני כן בבעיית ברידג' שחיבר פאול לוקאץ'. 

מסתבר שיד דומה ליד המופיעה בתרשים לעיל, כבר הופיעה בבעיה שחיבר פאול לוקאץ'. כששם ישבו בצפון AQJx בסדרת ה-♣. לעקיפה ב-♣  יש 50% סיכוי להתבצע. כשהיא נכשלת חוזר מזרח בשליט והכרוז לא מספיק לחתוך את ה-♥ השלישי. פתרון הבעיה של לוקאץ' הוא Belladonna Coup (שאז טרם כונה בשם זה) באמצעות ♥ קטן מתחת ל-K.

Lebensohl ברוורס

בפוסט קודם: הבן החורג של Lebensohl, הצגתי מה מציע לעשות Ron Andersen בספרו: The Lebensohl Convention Complete in Contract Bridge (אם אתם רוצים להזמין אותו באמזון לחצו כאן), לאחר שהשותף הכריז 2NT, לאחר הכרזת Weak two של יריב.

הפעם אציג מה הוא מציע לעשות לאחר Reverse bid של השותף. במקרה זה אין התערבות של שחקן יריב. Andersen מציע עיקרון דומה ל-Lebensohl של שימוש בהכרזת 2NT.
הוא מציע גם שימוש בהכרזת צבע רביעי, במקרה שהפותח פתח ♣1 והכריז בהכרזתו השנייה ♦2.  

Reverse bid

הכרזת Reverse היא הכרזה שנייה של של הפותח. הוא מכריז סדרה גבוהה מהסדרה שהוכרזה בפתיחה. ההכרזה היא בגובה גבוה יותר, ללא קפיצה.

דוגמה: הפותח פתח ♦1. שותפו הכריז ♠1. הפותח הכריז ♥2.  

הכרזת Reverse bid מתארת יד חזקה ומבטיחה לרוב לפחות 17 נקודות.

המצבים החריגים בהם היא מבטיחה לפחות 15 נקודות הם:

1. יד חלוקתית - למשל יד עם שתי סדרות שבכל אחת 5 קלפים.

2. כשמשחקים 2 על 1 מחייבת למשחק מלא והמשיב הכריז בגובה 2 ללא קפיצה (הכרזה המחייבת למשחק מלא).  

בפוסט זה אתעלם מהמצבים החריגים ואניח שלפותח יש 17 נקודות לפחות.

המשיב הבטיח 6 נקודות לפחות. ביחד עם ה-17 נקודות של הפותח. אנחנו מגיעים למינימום של 23 נקודות. ברוב המקרים לפותח ולמשיב ביחד יהיו יותר נקודות מהמינימום והם יכריזו לפחות משחק מלא.

2NT של המשיב

אנדרסן מציע להשתמש בהכרזת 2NT של המשיב כהכרזה המראה יד מינימלית, השוללת משחק מלא אם לפותח יש 17-18 נקודות. כמובן שאם לפותח יש 19 נקודות או יותר, ברוב המקרים הוא ימשיך להכריז למשחק מלא. 

לאחר 2NT של המשיב הפותח מכריז §3. המשיב יכול להכריז Pass. כל הכרזת סדרה אחרת בגובה 3 על ידי המשיב היא sign off, כלומר: הפותח צריך להכריז Pass. 

משמעות כל הכרזה גבוהה מ-§3 על ידי הפותח היא יד טובה מכדי לאפשר למשיב להכריז Pass על §3. במילים אחרות לפחות הזמנה למשחק מלא, גם מול יד מינימלית של המשיב. 

הכרזת משיב שאינה 2NT
כל הכרזה אחרת של המשיב מיד אחרי הכרזת הרוורס, היא הכרזה טבעית המחייבת למשחק מלא.  

צבע רביעי לא מחייב אחרי Reverse bid של ♦2

רק במקרה אחד יש הכרזת Reverse של ♦2: כשהפותח פתח §1. אנדרסן מציע במצב זה לחרוג מהעיקרון של 2NT, המציע לא לשחק משחק מלא ללא תוספת כוח מעבר למה שמבטיחה הכרזת Reverse.

הוא מציע שבמקרה זה 2NT תהיה הכרזה טבעית עם יד מאוזנת. ביד חלשה הוא מציע להכריז צבע רביעי. תשובות הפותח זהות לתשובות שלו אחרי 2NT לאחר רוורס.

על §3 של הפותח, המשיב יכול להכריז Pass (וכנראה שיעשה זאת ברוב המקרים).

דעתי על מה שאנדרסן מציע

ההמלצה הכללית של אנדרסן לפיה 2NT מראה יד מינימלית של המשיב, המחייבת הכרזת §3, למעט המקרים בהם לפותח יד חזקה יותר ממה שהבטיח, נראית לי.

אני פחות מתחבר להמלצה של צבע רביעי לא מחייב. הדבר היחיד שמרוויחים ממנה זה אפשרות להראות אורך או כוח נוסף ב-♠ בגובה 2 אם הסדרה הרביעית היא ♥. 

המחיר שלה אצל שחקנים מהשורה הוא האפשרות להתבלבל ולחשוב שמדובר בצבע רביעי מחייב.

נבחרת ישראל זכתה במקום ראשון באולימפיאדת משחקי החשיבה

נבחרת הברידג' של ישראל זכתה במקום ראשון באולימפיאדת משחקי החשיבה, שהסתיימה ב-13 בדצמבר 2014. האולימפיאדה התקיימה בביג'ין שבסין. 

בגמר גברה נבחרת ישראל על נבחרת ארצות-הברית. קודם לכן גברה על נבחרתה החזקה של מונאקו. 

באולימפיאדת משחקי החשיבה מתחרים בענפי ספורט חשיבה, שאינם ענפים אולימפיים.

ההישג מצטרף להישגים מדהימים נוספים של הברידג' הישראלי, בשנה המוצלחת ביותר שלו בתשע השנים האחרונות שבהן אני משחק ברידג' (ועוקב אחרי הישגים).

על שני ההישגים הבולטים ביותר השנה כתבתי פוסטים. לקריאה לחצו על הקישורים:

אודי פרידלנדר וינון לירן זכו באליפות העולם הפתוחה לזוגות

נבחרת ישראל אלופת אירופה

למידע נוסף ביחס לזכייה באולימפיאדת משחקי החשיבה, כנסו לדף הבא באתר ההתאגדות הישראלית לברידג': מקום 1 באולימפיאדת החשיבה

במרכז התמונה נבחרת ישראל (גבוה מהנבחרות שזכו במקום שני ושלישי). מימין לשמאל: אלון בירמן, לוטן פישר, דרור פדון, רון שוורץ, אופיר הרבסט ואילן הרבסט.

לטובת אלה שעדיין פותחים Short Club "טבעי"

לפני שנה סיפרתי לכם בפוסט: מה הבעיה בהכרזה הטבעית של ♣1 המבטיחה לפחות שני קלפים? סיפרתי שמרטי ברגן שולל באופן מוחלט את הכרזת הפתיחה הזו. הסברתי לכם גם מדוע אני נוטה להסכים לדעתו. 

בפוסט שכתבתי חצי שנה קודם וכותרתו: מה עשיתי רע ששילמתי 1,100?, הצגתי מצב לא שכיח, שבו פתיחה בגובה 1 בסדרת מיינור עם שלושה קלפים וארבעה קלפים בכל אחת מסדרות המייג'ור, עלולה להסתיים בקטסטרופה.

בפוסט שכתבתי לפני פוסט זה: עם ה-Field או נגד ה-Field? עסקתי בהכרזה ובמשחק בשונה מיתר השחקנים בתחרות.

בואו נראה מה קורה ששלושת הדברים מתרחשים: פותחים Short Club, היד עלולה להסתיים בקטסטרופה ואני מכריז נגד ה-Field.

היד הזו שוחקה בסיבוב הרביעי של אליפות ירושלים לזוגות מעורבים ב-9 לדצמבר 2014. 

אני יושב במערב וצריך להכריז אחרי פתיחה של §1, שהוסברה כ"לפחות שני קלפים" ושתי הכרזות Pass.

ברור לכם וברור גם לי שהיד שלי מתאימה להכרזת Takeout Double 

מי שיודע מה זה Balancing מבין שאני במצב של Balancing.

אם לא נכנסים לדקויות, המשמעות של מצב Balancing היא שמותר לי להכריז עם 3 נקודות פחות מאשר במצב רגיל, כלומר: גם לו היו לי 2-3 נקודות פחות הייתי יכול להכריז Takeout Double.

ברור שהבחירה שלי להכריז Pass, היא נגד ה-Field. זה נגמר רע מבחינת הכרוז שנפל 3 פעמים.

השיקולים שלי להכריז Pass

1. מצב הפגיעות

היריבים פגיעים ואנחנו לא. על כישלון בביצוע החוזה הם "משלמים" יותר.

2. הסבירות למשחק מלא שלי ושל השותפה נמוכה

ברוב המקרים במצב של Balancing מהסוג בו הייתי, הנקודות מתחלקות כמעט שווה בשווה. הסיכויים שכל אחד מהצדדים מחזיק 18-22 נקודות, גבוהים. קרוב לוודאי שעם 22 נקודות או פחות בידי ובידי שותפתי לא אוכל לבצע משחק מלא.

הדילמה היא: האם להתחרות על משחק חלקי או לשחק בהגנה?

3. שיקול נוסף בעד לשחק בהגנה

אחרי הכרזת ה-Pass של שותפתו של הפותח, ברור שאין לה יותר מ-5 נקודות. מרבית הנקודות מתחלקות בין שלושה שחקנים: הפותח, שותפתי ואני. כשהדומם ייפתח כבר נדע כמה חלשה היד של שותפתו של הכרוז בדומם.

שימו לב שאני יודע שהזוג הזה משחק ♦2 חזק. המשמעות היא: לכרוז יש מכסימום 19 נקודות. עם יותר נקודות היה פותח ♦2. 

לא יכולות להיות להם יותר מ-24 נקודות.

4. מה קורה אם לשותפתי יש יותר נקודות ממה שאני חושב?

במקרה כזה הסבירות שיש לה אורך ב-§ גבוהה, משום שלא התערבה בהכרזה. אם נפיל את החוזה 4 פעמים זה יהיה שווה למשחק מלא שלנו במצב לא פגיע.

נפיל 5 פעמים? קרוב לוודאי שכל אלה שיישחקו במשחק מלא לא יעברו את ה-480 נקודות. אנחנו נקבל 500 נקודות. 

עוד כמה הערות

1. תעבירו נקודה אחת ממני לשותפה שלי (למשל תחליפו בין ה-K♦ שבידי ל-Q♦ שביד השותפה). היא כנראה לא תתערב בהכרזה.

תושיבו במקומי שחקן שלא יודע מה זה Balancing (יש הרבה כאלה) ולא יודע מה זה חוק ה-15 (יש הרבה כאלה). הוא מכריז Pass עם 11 נקודות.  

מבחינת הכרוז זה נגמר רע לא פחות ממה שנגמר אחרי שהכרזתי Pass.

2. הכרוז יכול להיות עם 6 קלפים או יותר ב-§ במקרה זה היינו מפסידים משחק חלקי בר-ביצוע והוא היה זוכה לתוצאה טובה.

3. הכי סביר שיהיו לו ארבעה קלפים ב-§. אבל רק עם פתיחה של Short Club יש הסתברות מעל ל-0% שיהיו לו 2 קלפים. אם תהיה קטסטרופה, היא תהיה קשה יותר עם 2 קלפים מאשר עם 3 קלפים.

עם ה-Field או נגד ה-Field?

אחת הדילמות בתחרויות Top-Bottom היא האם ללכת עם ה-Field או נגד ה-Field. לכל בחירה כזו יש מחיר: הלכת עם ה-Field אולי לא תבצע כמה תוצאות של 80%-100%. הלכת נגד ה-Field אולי יהיו לך כמה תוצאות של 80%-100% אבל יהיו לך גם תוצאות של פחות מ-20%.

הליכה עם ה-Field

בהליכה עם ה-Field אתה מעריך מה יכריז רוב ה-Field ומכריז כמוהו. אם אתה שחקן טוב יותר ממרבית השחקנים ב-Field אתה עשוי לעשות תוצאה טובה כתוצאה מ:

1. מספר ידיים בהם תבצע לקיחה אחת או יותר ככרוז.

2. תוצאות טובות יותר בהגנה: הפלת חוזה שאחרים לא יפילו או לקיחה או יותר פחות לכרוז יריב מאשר רוב השחקנים האחרים ב-Field.

3. ידיים שתכריז נכון יותר בגלל הערכת יד טובה מאחרים: תימנע מהכרזת משחק מלא או Slam שכנראה נועדו לכישלון, תכריז משחק מלא או Slam שהסיכוי לבצע אותם טוב, אבל שחקנים שהערכת היד שלהם טובה פחות אינם מבינים את הפוטנציאל הגלום בהן.

כנראה שתוותר על חוזי Slam שסיכוייך לבצע אותם לא ברורים אבל ברור לך שרוב ה-Field לא יכריז אותם. 

קרוב לוודאי, שאם יש סיכוי של 50% להיכשל בביצוע Slam כזה, לפעמים תיכשל בביצועו.

כשתיכשל ורוב ה-Field יבצע בקלות, לא חס וחלילה Slam, אלא משחק מלא שהכריז אתה תזכה לתוצאה באזור ה-Bottom.

הליכה נגד ה-Field

אתה מאמין בעצמך ובהבנה המעמיקה שלך במשחק הברידג'. אתה חושב שהשותף או השותפה שלך טובים מאחרים ומעט מאד זוגות מתואמים כמוכם. התחרות היא הזמן המתאים להראות זאת.

אתה תכריז שונה, תשחק שונה ותשיג תוצאות שונות מאחרים. 

הסטטיסטיקה "מתיישרת" במספרים גדולים. תחרות בודדת היא מספר קטן של ידיים. יכולות להיות בה תוצאות קיצוניות.

ביום אחד הכל ילך: תבצע שניים שלושה חוזי Slam שמעטים הכריזו ומעטים מהם ביצעו. תשיג תוצאה פנטסטית, שאף לא אחד השיג.

ביום שני תיכשל בשתיים-שלוש ידיים (או יותר) שהלכת נגד ה-Field ועשית תוצאה גרועה במיוחד. 

כולנו הולכים בעד והולכים נגד

מעטים השחקנים שמגבשים אסטרטגיה עקבית של בעד או נגד ה-Field. 

במרבית הידיים ילכו עם ה-Field, אולי משום שלא יחשבו על אפשרות אחרת.

מדי פעם תהיה יד שבה יחליטו אחרת מאחרים באופן מודע.

הזווית האישית שלי

אולי משום שאני משחק פחות שנים ממרבית השחקנים ברמתי, אני נוטה יותר ללכת נגד ה-Field.

אני עדיין נהנה מידיים בהם פעלתי שונה מאחרים והתרחשו דברים מפתיעים. כמובן אני יותר נהנה, כשההפתעות הן לטובה.

כשאני משחק עם תלמידים שלי, אני משחק אחרת. כמעט תמיד אני הולך עם ה-Field.

ההליכה נגד ה-Field מאפשרת לפעמים כתיבת פוסטים מעניינים בבלוג זה.

כמה דוגמאות:

כולם ספרו עד שש

מוקדמות אליפות הארץ ב-IMP: סלאם שאחרים לא הכריזו

 להרוויח IMP אחד ביושר

הכרזות הפרעה: למי אתם מפריעים? - חלק 2