גברת פה גדול והכרזת Preemptive עם יותר מעשר נקודות

איני נוהג להעליב אנשים במתכוון מעל דפי בלוג זה. השחקנית הירושלמית, שאכנה אותה גברת פה גדול, הרוויחה ביושר את מה שאני כותב עליה בפוסט זה.

על הדרך אלמד חלק מהקוראים משהו שמתאים לבלוג ששמו "ברידג' שלא היכרתם": 

לימדו אותנו שהכרזת Preemptive מתבצעת עם שבעה קלפים או יותר בסדרה ועם טווח נקודות של 5-10.
רובכם וודאי היכרתם התערבויות עם פחות מ-5 נקודות. האם גם נתקלתם בהתערבויות עם יותר מ-10 נקודות?
פוסט זה יעסוק גם במצבים בהם נשקו של החלש הוא דווקא הכרזת Preemptive, אפקטיבית במיוחד, עם 11 נקודות.

טעויות

אני שחקן שעושה טעויות. ביום טוב אני עושה מעט טעויות. ביום גרוע אני עושה הרבה טעויות, לפעמים טעויות קשות.
קראו למשל את הפוסט: תחרות ראשונה בפסטיבל באילת. לאחר שעשינו יותר מ-71% בגמר C, כתבתי גם על שתי טעויות שעשיתי באותו מושב. אגב, באחת מהן זה הספיק ל-Second Top.

אני גם מורה לברידג', אחרי שסיימתי קורס מורים לברידג' מטעם ההתאגדות הישראלית לברידג', שלימד מוטי גלברד.
השיעור הראשון שלי בכל קבוצת מתחילים, מתחיל במשפט: "אתם פה בשביל להנות ומותר לכם לעשות טעויות".

כשאני משחק עם תלמידים ואני עושה טעות, אני אומר להם שעשיתי טעות. אם המורה שלהם, שזכה לאחרונה במקום ראשון בארץ בסימולטנית ארצית, עושה טעויות, גם להם מותר לעשות טעויות.

לעומת זאת לתלמידים אני לא מעיר על כל טעות. כשמעירים על כל טעות, לא נהנים ולרוב גם לא לומדים כלום. אני מתייחס בקיצור רק לשתיים או שלוש טעויות מהותיות שהם יכולים ללמוד מהן. אם צריך, אני מסביר יותר אחרי התחרות.

אין טעויות
גברת פה גדול מכנה את עצמה מורה לברידג' משום שהיא מלמדת ברידג'. היא לא למדה בקורס מורים ואין לה תעודה. 
לא היה מזיק לה לקרוא את ספרו החדש של גלעד אופיר על הכרזות בברידג' המודרני.

במשך עשר השנים שאני משחק ברידג', היא נצמדה לברידג' הישן. כשתלמידה שאלה אותה: "מה זה 2/1 מחייבת למשחק מלא?" היא ענתה לה: "בדיוק כמו שאנחנו משחקות רק סתם יותר מסובך". 

פה גדול מרבה לשחק בתחרויות עם תלמידים. כל טעות של התלמיד הופכת למונולוג ארוך וקולני שלה על הטעות. כששיחקתי נגדה, שמתי לב שגם כשהיא זו שעושה את הטעות, היא מסבירה לתלמיד שהוא זה שטעה. מעט מאד תלמידים יתוכחו עם מורה נחרץ הטוען בתוקף שהם היו אלה שטעו.

מה קורה כשאני עושה טעות נגד פה גדול?
אני משחק לא מעט נגד פה גדול בתחרויות מקומיות במועדון. כשאני טועה, פה גדול פוצחת במונולוג קולני על מורים לברידג', שלא יודעים ברידג' ובכל זאת מלמדים. היא כמובן דואגת לזה שבשולחנות הסמוכים ישמעו את זה.

זה נמשך כבר באופן עקבי מספר שנים. כשהגיעו מים עד נפש, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.

Preemptive עם 11 נקודות: הפעם הראשונה

בשנים האחרונות כבר לא קיימת תחרות גביע ההתאגדות, אחרי שאוחדה עם גביע המדינה. שלוש פעמים שיחקתי במסגרת הזאת. הפוסט: Double מעניש בגביע ההתאגדות מתאר אותן.

ידידי, יורם מיכאלי, היה אחד השחקנים בקבוצה שלי שזכתה במקום השלישי באחת הפעמים. הייחוד של הקבוצה שלנו היה, שהקבוצה שלנו לא כללה אף שחקן בדרגת רב אמן ומעלה ואף שחקן מליגה ארצית או ליגה לאומית, על אף שהתקנון איפשר לשתף שני שחקנים כאלה בכל קבוצה.

יורם, היום רב אמן, היה זה שצרף אותי ואת בני וביתי כשחקנים מתחילים לקבוצה בליגה ב'.

כששיחק עם שותפתו במשחק על המקום השלישי נגד זוג שחקנים מהנבחרת הצעירה של ישראל, הכריזה שותפתו Pass. אחד היריבים פתח בגובה 1. יורם הכריז ♦3 עם שביעייה בסדרה ו-11 נקודות.

זו הייתה אחת הידיים בהן הרווחנו הכי הרבה: שחקני הנבחרת הצעירה התקשו למצוא פיתרון להכרזה. הם הכפילו, בהנחה שיש לו פחות נקודות, ויורם ביצע את החוזה המוכפל.

תוצאה רעה נגד שחקן מעולה

תהיה דעתכם אשר תהיה לגבי האשמות כנגד לוטן פישר (את דעתי לא אביע בפומבי עד למיצוי ההליכים בהתאגדות הברידג' הישראלית), אבל אין ספק שהוא שחקן ברידג' מעולה וכישרון גדול.

לפני שהועלו האשמות נגדו,  שיחקתי עם בני ניר נגדו ונגד שותפתו בתחרות ארצית. לאחר הכרזת Pass של שותפתו ופתיחה בגובה 1 של אחד מאיתנו, הוא הכריז ♣3. ניחשתם נכון עם 11 נקודות.

הכפלנו והוא ביצע את החוזה המוכפל וזכה לתוצאה מעולה. האמת היא שלא דייקנו בהגנה. בהגנה טובה יותר מפילים את החוזה פעם אחת, אבל גם במקרה זה היה זוכה לתוצאה טובה במיוחד, משום שההכרזה שלו הפריעה לנו למצוא את החוזה המתאים.

לאחר היד שאל אותו ניר על ההכרזה שלו. לוטן אמר ששחקני הנבחרת מרבים להכריז כך.

ברור שכשעושים את זה צריך לשים לב למצב הפגיעות.

מסתבר שבמצב ירוק (אתם לא פגיעים והיריבים פגיעים) אחרי שהיריבים מכריזים והשותף הכריז Pass, הכרזת Preemptive עם 11 נקודות, עשויה להיות הכרזת הפרעה יעילה המביאה לתוצאות טובות.

מי שחקן טוב יותר?

באחת התחרויות המקומיות במועדון, קיבלתי את היד הבאה כשאני ושותפתי במצב לא-פגיע:

              3 ♠

            Jx ♥

 AQJT98x ♦

        QJ9 ♣

תלמידה מנוסה פתחה ♥1. השותפה שלי הכריזה Pass ופה גדול ♠1. התערבתי בהכרזת ♦3.

אם אתם מאמינים למונולוג של גברת פה גדול, היא כנראה שחקנית יותר טובה מלוטן פישר. היא הסבירה לתלמידה שלה, שהכרזת Preemptive שלי עם 11 נקודות היא ממש ברידג' לא נכון. היות שגם לוטן פישר שיחק כך, כנראה שגם הוא יכול ללמוד ממנה ברידג'.

אם אתם מאמינים גם למה שאמר לוטן פישר לבן שלי, אז היא גם שחקנית יותר טובה מכמה שחקנים בנבחרת ישראל, שעושים את אותה "טעות" שעשה לוטן.

מהלך ההכרזה ביד הזו
לאחר שהתערבתי בהכרזת ♦3 מצאו פה גדול ושותפתה התאמה כפולה בשתי סדרות המייג'ור. פה גדול הכריזה ♥4 ושותפתה תיקנה ל-♠4.

לאחר שתי הכרזות Pass הבנתי שהן לא מנסות להגיע לסלאם, משום שלאף אחת מהן אין void ב-♦ ולשותפה שלי יש A.

מי שמכיר אותי יודע שכשאני קצר בסדרת מייג'ור ובמצב לא פגיע, אני מכריז באופן אגרסיבי. ראו למשל את הפוסט: מדוע הכפלתי 1NT עם 7 נקודות?. עשיתי את זה בגמר אליפות הארץ לזוגות מעורבים, נגד זוג שחקנים ברמה גבוהה מאד ששיחקו בנבחרת ישראל: אורית מורן וישראל ידלין. 
הקלף היחיד ב-♠ והמצב הלא-פגיע, היו הסיבות לכך שהרשיתי לעצמי להכריז כך.

אני לא המצאתי את זה. כל מי שבאמת מבין Balancing יודע שלאחר פתיחה של יריב ושתי הכרזות Pass, מכריזים באופן שונה מהרגיל עם קוצר בסדרת מייג'ור.

אז מה עושים כשאני קצר בשתי סדרות מייג'ור והיריבות מצאו התאמה בשתיהן? מכריזים ♦5 ומקווים לא לפול יותר מדי פעמים. פה גדול הכפילה.

מה קרה במשחק?
השותפה של פה גדול הובילה ב-A♥.

אתאר לכם רק את הקלפים המשמעותיים, כלומר: הקלפים בסדרות המיינור, שראיתי בדומם.
לשותפה שלי היה void ב-♦.

קלפי ה-♣ שלה היו:

AT8xxx ♣

היה ברור לי שאפול פעמיים או שלוש. שני קלפי ♥, אחד ב-♠ וה-K♦. אם ה-K♣ לא יושב בעקיפה אפסיד לקיחה נוספת.

השלכתי את ה-J♥. השותפה של פה גדול,חששה שזה קלף יחיד בסדרה ושיחקה ♠ בו זכתה הגנה. את ה-♠ השני חתכתי. אי אפשר לעשות עקיפה בסדרת השליט כשלשותפה שלך יש void בסדרה (עם void בסדרה אחרת אפשר לפעמים לעשות עקיפת חיתוך). משכתי את ה-A♦. להפתעתי פה גדול שמה את ה-K♦ שהיה הקלף היחיד שהיה לה בסדרה. משכתי עוד ארבע לקיחות ב-♦ על מנת שלשותפתה לא יישאר אף קלף בסדרה.
הגיע רגע האמת. שיחקתי מידי את ה-J♣ לעקיפה. שותפתה של פה גדול כיסתה ב-K♣, בתקווה שה-Q♣ אצל שותפתה. זכיתי ב-A♣  ושיחקתי ♣ קטן ל-Q♣.

את ה-9♣ לקחתי באמצעות ה-T♣ בדומם. על ה-8♣ זרקתי את ה-♥ האחרון וביצעתי את החוזה המוכפל.
תוצאה של 100% על היד.


אחרית דבר
גם הפעם פצחה פה גדול במונולוג המוכר על מורים שלא יודעים ברידג'. הפעם הוא היה פחות קולני והוא הסתיים במשפט: "הוא הכריז לא נכון והיה לו הרבה מזל".

סימונים: מתי לא מסמנים?

בפוסט קודם שכותרתו: מה אנחנו מסמנים בהגנה? הסברתי שמגנים מסמנים כשמישהו אחר מוביל קלף. הם מסמנים אחד משלושת הדברים הבאים:

 Attitude - מעוניין בהמשך הסדרה

Count - מספר זוגי או אי-זוגי של קלפים

Preference - באיזו סדרה אנחנו מעוניינים שהשותף ישחק אלינו, כאשר נגמרו לנו הקלפים בסדרה המשוחקת.

בפוסט שבא אחריו: שיטת הסימון האיטלקית, הדגמתי שיטת סימון מלאה. בפוסט הראשון הוזכר באופן לא בולט שמסמנים את אחד משלושת סוגי הסימונים לאחר הובלת קלף, אם בכלל מסמנים.

פוסט זה יעסוק במצבים בהם לא מסמנים בכלל. במהלך הפוסט אניח שאתם משתמשים בשיטת הסימון האיטלקית.

הובלה נגד חוזה ללא שליט

אתם יושבים בדרום ומחזיקים K54♥ כשהשותף שלכם הוביל בסדרה זו, אתם רואים בדומם: 876♥.

לו השותף שלכם היה מוביל ב-Q♥ הייתם מסמנים מסמנים שאתם מעוניינים שימשיך בסדרה באמצעות ה-5♥. זהו סימון מסוג Attitude. הובלה ב-Q♥  מבטיחה אורך של ארבעה קלפים לפחות בסדרה. היא גם מבטיחה רצף של QJT או רצף שבור של AQJ.

אבל השותף שלכם הוביל ב-3♥.

בשיטת ההובלה המקובלת בישראל, מובילים לרוב נגד חוזה ללא שליט בסדרה הארוכה שבה יש ארבעה קלפים לפחות. 

אם הסדרה כוללת לפחות נכבד אחד (Q,K,A), מובילים בקלף הרביעי מלמעלה.

אם אינה כוללת נכבד, מובילים בשני מלמעלה.

הובלה ב-3♥ אינה יכולה להיות שני מלמעלה מתוך ארבעה קלפים בסדרה. השותף שלנו הראה לנו שיש לו ביד ארבעה או חמישה קלפים בסדרה הכוללים לפחות A♥ או Q♥.

האם אתם מעוניינים בהמשך בסדרה? ברור שכן, אבל לא תשימו את ה-5♥ על מנת להראות את זה. עליכם לשים את ה-K♥.

בפסקה הבאה נבחן כמה תסריטים שיביהרו מדוע במצב זה לא נסמן.

בכמה לקיחות בסדרת ה-♥ תזכה ההגנה כשלשחקן שהוביל 5 קלפים בסדרה?

אם לשחקן שהוביל יש חמישה קלפים בסדרה, ידוע לנו שלכרוז במערב יש רק שני קלפים.  

לשותף -5, בדומם -3 בדרום -3. מה שמשאיר בדיוק שני קלפים למערב.

נניח שה-A♥ אצל השותף. 

אם נשחק את ה-5♥ על מנת לסמן, ההגנה תזכה בלקיחת ההובלה. המגנים יזכו ב-4 לקיחות.

מה יקרה אם נשחק את ה-K♥? 

ההגנה תזכה בחמש לקיחות.

יש ארבעה קלפים משמעותיים שלא ראינו בדומם במזרח והם אינם אצלנו. הקלפים הם:  T, ♥J ,♥Q♥ ו-9♥.

אנחנו יודעים ששניים מהם אצל הכרוז ושניים מהם אצל השותף. ה-K♥ וה-A♥ יוציאו את השניים שביד הכרוז. השניים האחרים גבוהים מהקלף האחרון בדומם.

זה מביא אותנו לכלל חשוב, שעוד נחזור עליו בפוסט זה: לא מפסידים לקיחה על מנת לסמן לשותף.

דרום צריך כשלישי לשחק גבוה ולא לסמן לשותף.

נניח שה-Q♥ אצל השותף וה-A♥ אינו אצל השותף. 

במקרה זה הכרוז צריך לזכות בלקיחה אחת בלבד באמצעות ה-A♥. אם נישם את ה-5♥ על מנת לסמן שאנחנו מעוניינים בהמשך בסדרה הכרוז יזכה בשתי לקיחות: בלקיחה הראשונה וב-A♥.

נחזור שוב: לא מפסידים לקיחה על מנת לסמן לשותף.

ברור לגמרי שכשהשותף הוביל בקלף קטן, לא מסמנים, אלא פועלים לפי הכלל (הנכון במקרים רבים, אבל לא תמיד): שלישי שם קלף גבוה. 

בכמה לקיחות בסדרת ה-♥ תזכה ההגנה כשלשחקן שהוביל 4 קלפים בסדרה? 

גם במצב זה על דרום לשחק את ה-K♥ ולא לסמן. כי אפשר "למכור" לקיחה באמצעות סימון עם ה-5♥.

חלוקת הקלפים בסדרה במקרה זה היא 4 (לצפון) ושלושה לכל אחד מהאחרים.

צפון לא שלל שני נכבדים בהובלה שלו. קל לראות שאם לצפון AQxx♥ או AJxx♥ ודרום חוזר ב-♥ אחרי הזכיה ב-K♥, ההגנה תזכה ב-4 לקיחות בסדרה.

אם לצפון QJxx♥, ודרום ישחק את ה-K♥ יכול להיות שה-A♥ של הכרוז תהיה הלקיחה היחידה בסדרה וההגנה תזכה בשלוש לקיחות.  

נדמה לי שהעיקרון ברור ואין צורך בניתוח כל המצבים של ארבעה קלפים שונים של צפון על מנת להבין שדרום חייב לשחק את ה-K♥ ולא לסמן באמצעות ה-5♥.

המסקנה היא שכמעט תמיד כשהשותף מוביל בקלף קטן בסדרה לא נסמן Attitude אלא נפעל לפי העיקרון של שלישי משחק גבוה.

לא מפסידים לקיחה על מנת לסמן לשותף
אני חוזר על זה בפעם השלישית בגלל שזה חשוב ובגלל שאני רואה הרבה שחקנים שטועים וכן מסמנים ואחר כך מפסידים לקיחה או יותר מלקיחה.

המצב בו נעשית שגיאה כזו בתדירות גבוהה יחסית, הוא מצב שבו מסמנים Preference. 
למשל בחוזה ללא שליט יש לשחקן AQT3♣ ו-4♦, שאינו משפיע על מספר הלקיחות שיזכה בו אחד מהצדדים. שחקנים שנגמרו להם הקלפים בסדרה אחרת, משתמשים ב-3♣ על מנת לסמן לפי השיטה האיטלקית שהם מעוניינים בהמשך ב-♣.
אחר כך מתברר שלאף יריב אין ארבעה קלפים בסדרה וה-3♣ שווה לקיחה.

בשיטת הסימון האיטלקית אפשר לסמן את אותה העדפה גם באמצעות ה-4♦.

השורות התחתונות

1. לא תמיד אפשר לסמן נכון. לא תמיד כדאי לסמן.

2. כשהשותף מוביל בקלף קטן משחקים לרוב גבוה ולא מסמנים.

3. בשום מצב לא "מוכרים" לקיחה בשביל לסמן.

4. תביאו בחשבון שלא תמיד השותף שלכם יכול או רוצה לסמן.

5. מהלך ההכרזה וקלפי הדומם עשויים להוות אינדיקטורים לא פחות טובים מהסימון. 
לחבר ביניהם זו משימה קשה לקוראים להם מיועד פוסט זה, אבל להסתמך על מה שרואים בדומם, זה בהחלט מתאים לרוב הקוראים

6. כשחקנים מתחילים או בינוניים תוותרו על אותם מקרים נדירים בהם השותף מסמן משהו מנוגד למה שאתם רואים בדומם (ורואים במהלך ההכרזה). 
את הההברקות האלה תשאירו, בשלב זה, לשחקנים כמו גאייר הלגמו וזיא מחמוד.

על Squeeze ושותפויות

בתקופה האחרונה אני לומד את הנושא של משחק לחץ (Squeeze). יש לכך סיבות נוספות מעבר לרצון ללמוד דברים חדשים ולשפר את רמת המשחק שלי.

על ספר באנגלית: Bridge Squeezes Complete

השם המלא של ספרו של Clyde E. Love הוא: Bridge Squeezes Complete or Winning End Play Strategy. רבים חושבים, שהספר הזה הוא הטוב שבספרים שנכתבו על משחק לחץ. 

כרגע אני יכול להתייחס רק להקדמה, שקראתי במהלך ארוחת בוקר בבית קפה, בין שני שיעורי ברידג' שאני מלמד. היא מעוררת, לפחות אצלי, רצון לקרוא את הספר.

שתי הטענות שצדו את עיני בהקדמה הן:

1. משחק לחץ הוא החלק היפה ביותר של משחק הברידג'.

2. למי שיודע לשחק משחק לחץ ויצא לו שם של שחקן שמשחק משחק לחץ קל יותר למצוא שותפים.

הטענה העיקרית שאני שומע נגד הספר היא שמדובר בספר קשה במיוחד. 

כאשר אסיים לקרוא אותו (זה צפוי לקחת זמן ארוך), אביע את דעתי מעל במה זו למי מתאים ולמי לא מתאים לקרוא אותו. 

   

אני ומשחק לחץ
אני ממש לא יודע להשתמש במשחק לחץ (Squeeze). קראתי מעט על הנושא בספרו של Marty Bergen הנקרא: Points Schmoints ומעט בפרק האחרון בספרו של טרנס ריס. ראו פוסט: טכניקות סיום על פי טרנס ריס: משחק לחץ.

את טענתו של ברגן שזו טכניקה פשוטה שכל אחד יכול ללמוד אותה, בחנתי כשחקן די מתחיל בפסטיבל הברידג' בתל-אביב.
משחק הלחץ היה משחק לחץ מדומה פשוט, אבל היריבים טעו בבחירת הקלפים שזרקו והוא הניב תוצאה טובה.

אחשוב שאני באמת מבין משהו במשחק לחץ כאשר בזמן תכנון המשחק ככרוז לאחר הנחת הקלף הראשון של המגן, באופן טבעי אחשוב גם על משחק לחץ ככניקה אפשרית להשגת לקיחה חסרה לביצוע החוזה.

השותפויות שלי
לאחרונה כתבתי באתר Jokopost, פוסט על שותפויות בברידג': שותפויות בברידג': כמו בזוגיות בחיים. בפוסט צטטתי שחקן ברידג' ברמה גבוהה שטען כי הדבר הכי קשה בברידג' זה למצוא שותף. 

זה לא סוד שאני חולם או מכוון את עצמי להישגים בתחרויות בהן רוב המשתתפים שחקנים טובים ממני. קראו למשל: פוסט אישי: חלומות של סניורים.
בינתיים אני רחוק מהישג בולט בתחרות כזאת: פה ושם מקומות לא גבוהים בגמרי א' של אליפות הארץ.

עם הבן שלי, השותף שאיתו הפוטנציאל הגבוה ביותר להצליח בתחרות כזו, אני ממעט לשחק, משום שהוא מפתח שותפות עם שחקן בגילו. אם יתקדמו ויתמידו יוכלו להגיע להישגים באליפויות הארץ לצעירים ואולי גם מעבר לזה. בינתיים זה נראה שהם מתקדמים בכיוון.

ספק גדול, אם אצליח עם השותפים האחרים שלי ברמה הנוכחית של חלקם וברמת השאיפות הנוכחית של האחרים וברמה הנוכחית שלי, להתקרב יותר להישג כזה. 

הדרך בה בחרתי על מנת להתקרב לשם היא לנסות להעלות את רמת משחק היד שלי. משחק היד שלי אינו תלוי בשותפים. התחלתי ללמוד על Squeeze כחלק מהניסיון לשפר את משחק היד שלי. 

שותפויות חדשות
כשקראתי את ההקדמה לספרו שלClyde E. Love, הטענה של קלות במציאת שותפים התחברה עם הרצון שלי לנסות לשחק עם שותפים חדשים. רצון הנובע משני מניעים:

1. התנסות וגיוון

2. ניסיון לזהות שותף/פה מתאים/מה יותר להתמודדות בתחרויות הגדולות בארץ.

זה לא בא במקום משחק עם שותפים קיימים. אמשיך לשחק בתחרויות מקומיות עם שותף הממעט לשחק בתחרויות ארציות ואמשיך לשחק עם שותפה איתה אני משחק בתחרויות ארציות. 

אני מחפש שותפה או שותף נוספים לתחרויות ארציות ואם זה יצליח גם לתחרויות חשובות יותר.  

השותף/פה הפוטנציאלי/ת צריכים לענות על הקריטריונים הבאים:

1. כישרון

2. נכונות להתמודד בתחרויות העיקריות בארץ בלי לפחד משחקנים חזקים יותר.

3. יכולת להמשיך ללמוד ולהתקדם. 

מישה'/ו מהקוראות/ים מוכן/נה להרים את הכפפה?

הכרזה: ספרים חדשים בעברית

בפוסט  קודם שכותרתו: לקרוא על ברידג' בעברית הזכרתי את המחסור בספרי ברידג' בעברית. יותר מאוחר כתבתי פוסט על ספר חדש בעברית שפרסם חברי לקבוצה בליגה קובי שחר: ספר חדש: ארגז הכלים של הכרוז בברידג'.

לשמחתי הרבה, פורסמו לאחרונה שני ספרים חדשים בעברית (השמחה שלי אינה עונה על צורך אישי שלי משום שרוב ספרי הברידג' שאני קורא הם באנגלית). שני הספרים עוסקים בהכרזות.

הספר הראשון הוא לקיחות ולקחים2 שכתב אפרים בריפמן. הספר השני, ישר מהמכבש, הוא ספרו של גלעד אופיר מאחורי ההיגיון - הברידג' המודרני.  

קוראים, בעיקר ירושלמים, יכולים לקנות אצלי את ספרו של גלעד אופיר. 

"נגעתי" קצת בספרים על מנת לתת לכם התרשמות ראשונית. אחרי שאסיים לקרוא אותם אתייחס אליהם יותר לעומק.

לקיחות ולקחים2 
אפרים בריפמן הוא שחקן ברידג' ברמה גבוהה, מורה מצוין לברידג' ואחד הכותבים הטובים ביותר בירחון הברידג' הישראלי. כפי שמעיד שם הספר הוא השני בסדרת ספרים. הספר עוסק בהכרזות. חלק מההכרזות הן הכרזות  מתקדמות, למשל: Game Try Double. 

המעט שאני מכיר מהספר הוא מאמר בירחון הברידג' הישראלי, שפרסם אפרים מתוך הספר. המאמר עוסק בנושא המוכר לי היטב: Balancing. 

הנושא מוכר לי היטב, משום שזה הנושא של עבודת הגמר שלי בקורס מורים לברידג', שלמדתי אצל מוטי גלברד.

כמי שמכיר את הנושא, התרשמתי לטובה גם מהצד המקצועי של כתיבת הפרק וגם מאופן ההצגה.
על בסיס ההיכרות שלי עם הכתיבה של אפרים ועם הבנתו המעמיקה בברידג', אני מנחש, ניחוש מושכל, שכדאי לקרוא את הספר. 

מאחורי ההיגיון - הברידג' המודרני
את גלעד אופיר אני מכיר מאז ששיחקתי עם הבן שלי בפעם הראשונה בפסטיבל הברידג' באילת. גלעד ראה את הבן שלי, אז בן 12, והבטיח שהוא יעזור לקדם אותו. הבטחות כאלה שומעים למכביר. לרוב ללא כיסוי. לא במקרה של גלעד, שניסה לקדם אותו (כפי שניסה לקדם גם צעירים מוכשרים רבים) במשך שנים.

גלעד הוא גם שחקן ברידג' מצוין שיש לו הבנה מעמיקה במשחק. הדבר היחיד שראיתי מהספר הוא תוכן העניינים, לפני פרסום הספר, במסגרת שיחה עם גלעד, בה הסביר לי את הגישה בספר.

הגישה היא להסביר את ההיגיון שמאחורי הדברים ולא ללמוד בעל פה. שחקן שמבין מה הוא עושה יפנים את זה ולא יצטרך כל פעם להסתמך רק על זיכרון.

אני ממש מתחבר לגישה הזו. זו בדיוק הגישה שלי לתלמידים שלי. החוברת/ספר שאני מחלק לתלמידים שלי נקראת: הכרזות למתחילים פשוט והגיוני. 
היא מיועדת לכאלה שזה עתה סיימו ללמוד את חוקי המשחק ולומדים בפעם הראשונה להכריז. הם לומדים מושגי יסוד: משחק מלא, סלאם, משחק חלקי, Limit bid, Forcing bid, הזמנה למשחק מלא וניסיון להגיע לסלאם. 
לומדים רק קונבנציות הכרחיות והיתר טבעי, אבל לומדים את ההיגיון שמאחורי ההכרזות. תלמיד שהבין את זה יכול להכריז (לפעמים) נכון גם במצבים שלא לימדתי. 

גם הספר של גלעד עוסק בהכרזות, אבל הוא מיועד לשחקנים שמשחקים ברידג' תחרותי. יש בו פרקים העוסקים גם בנושאים ייחודיים, שלא תמצאו ברוב הספרים: "ההיגיון מאחורי קצב ההכרזה" וה"קפטן של המכרז".

לספר נלווית חוברת של תרגילים ופיתרונות.

ההתרשמות המאד ראשונית שלי היא, שלשחקני ברידג' המעוניינים להתקדם כדאי לקרוא את הספר.

ללמוד מברידג' כשהחיים לא תמיד הוגנים

לא פעם ולא פעמיים אני נתקל בשחקני ברידג' המתלוננים על זה "שכל התחרות לא שיחקו" (שם קוד לזה שלא היו כרוז ברוב הידים), ש"לא קיבלו נקודות" שהיו בסקציה חזקה יותר מסקציה אחרת וכיו"ב. 

כל התלונות נועדו להסביר מדוע לא הצליחו בתחרות.

בפוסט זה אנסה להסביר מה אפשר ללמוד מברידג' על מצבים דומים בחיים האמיתיים רחוק משולחן הברידג'. 

חסימה לא הוגנת   

לאחרונה לימדתי כמה קבוצות מתחילים על חסימה. מי שמטפל (או לא מטפל) בחסימה הוא הכרוז, הרואה את הקלפים שלו ואת הקלפים של הדומם. הרעיון הוא לתרגל אותם במה שלמדו, כלומר: לשחרר מיד את החסימה ולעבור לקלפים הגבוהים, שנותרו בדומם או בידם, באמצעות קלף שנותר בידם או באמצעות A בסדרה אחרת המהווה כניסה.

ברור שמי שמשחרר את החסימה מקבל פרס. הפרס הוא מספר לקיחות גבוה ממה שהתחייב. 
טכנית אי אפשר לתת לשחקנים מתחילים פרס של ביצוע החוזה בדיוק. הם עלולים להיכשל ולא לקבל פרס. לכן מי שהבין את השיעור ושיחרר את החסימה מבצע גם לקיחות עודפות.
מי שלא משחרר את החסימה נכשל בביצוע החוזה. 

חלק מהמשתתפים התחרותיים התלוננו על חוסר ההוגנות שלי בחלוקת הקלפים: "נתת להם כמעט את כל הקלפים בסדרה ולכן הם קיבלו תוצאה טובה".
במצבים כאלה ילדים נוטים להתלונן יותר ממבוגרים.

שתי גישות בברידג': להתלונן או להתמודד
אפשר להתלונן ואפשר גם אחרת: לנסות לעשות את המיטב במצב הקיים, גם אם הוא לא "הוגן" וגם אם הוא לא מבטיח.
כשמתמקדים בבעיה, ולא בבעיה הרגשית של הקיפוח, לפעמים מצליחים כנגד רוב הסיכויים, למרות תנאי ההתחלה הלא כל כך טובים. 
אם זה לא מצליח, עוברים ליד הבאה.

בתחרויות ברידג' זה מתאזן משום שמשווים את התוצאה שלכם לתוצאה של שחקנים אחרים שקעבלו בדיוק את אותם הקלפים. 

שתי גישות בחיים: להתלונן או להתמודד

החיים לא תמיד הוגנים. מחירי הדירות גבוהים ולזוג צעיר קשה עד בלתי אפשרי לקנות דירה. מחפשי עבודה ועובדים מופלים אל פעם בגלל גילאות, מגדר, השתייכות לקבוצה אתנית ועוד.

נקודת ההתחלה של מי שנולד למשפחה עשירה, או לפחות מבוססת, הרבה יותר טובה מזו של מי שנולד למשפחה עניה.
נקודות ההתחלה מתבטאת במקרים רבים בהצלחה בלימודים וכתוצאה מכך בעבודה במקצועות עם הכנסה גבוהה יותר.

תוכלו למצוא עניים, אנשים בגיל מבוגר, נשים, נכים, עולים חדשים ואחרים המתלוננים כל הזמן על קיפוח. כך נוצר דור שני ודור שלישי של עוני וקיפוח.

תוכלו למצוא אחרים מאותן הקבוצות, שגם אם הם חושבים שהם מקופחים הם שמים את זה בצד ופועלים על מנת לשנות את מצבם.
יש בין אלה השייכים לקבוצה השנייה לא מעט סיפורי הצלחה.

כשהחיים והברידג' נפגשים

התלונות ליד שולחן הברידג' ממנפות את האפשרות ללמד את מה שהזכרתי בפסקה הקודמת גם על דברים מהותיים בגישה לבעיות בחיים. זה נכון במיוחד לגבי ילדים.

הברידג' גם מאפשר לראות במהירות הבדל בתוצאות כשמשנים את הגישה. 
התנסות המאוששת מהר את התפיסה של התמודדות, עשויה לעזור לשחקני ברידג' לישם אותה גם בתחומים אחרים בחיים שבלשון של המעטה לא פחות חשובים.

מדוע אני אוהב לקבל (לפעמים) ידיים עם 0 נקודות?

יש כאלה שמתלוננים על קיפוח כשהם מקבלים יד עם 0 נקודות. אני ממש שמח. זו הזדמנות נהדרת לקבל תוצאה טובה על היד.

נניח לרגע שאתם המקופחים היחידים ו-40 הנקודות הנותרות התחלקו בערך שווה בשווה בין שלושת השחקנים האחרים. אתם והשותף שלכם כנראה תשחקו בהגנה. במצב האופטימלי השותף שלכם לא התערב בהכרזה ויש לו משהו כמו 13-15 נקודות.

קוראי הבלוג יודעים שאני אוהב לשחק בהגנה ולרוב משחק טוב יותר בהגנה מאשר בתחומים אחרים של המשחק. סיבה טובה לשמוח שקיבלתי 0 נקודות. אבל יש סיבות נוספות:

1. לכרוז קשה יותר לשחק במצב כזה לעומת המצב בו הנקודות של המגנים מתחלקות בערך שווה בשווה
אחרי שיגלה כמחצית מהנקודות אצל השותף שלי (למשל: בעקיפות שלא הצליחו), יניח, בצדק, שההסתברות ששאר הנקודות אצלי היא גבוהה.

2. לא מעט מגנים שקיבלו 0 נקודות, ללא כניסה ליד, מניחים שאין משמעות לקלפים שהם משחקים
בלא מעט מקרים זו טעות קשה: זה שמגן יודע שאין לו נקודות ואין לו כניסות. לא אומר שהכרוז יודע את זה. 
זריקה של קלפים לא נכונים עוזרת לכרוז.

היות שאני יודע את מה שכתבתי, כנראה שההגנה שלי תהיה טובה יותר מאשר ההגנה של חלק מהשחקנים האחרים שיקבלו את אותה יד. 

סיפור אמיתי לקינוח

ביד עם ה-0 נקודות שקיבלתי היה גם 10♥. היריבים שיחקו בחוזה ב-♥. כשלכל אחד נותר קלף אחד, הם זכו בלקיחה אחת פחות מהנדרש לביצוע החוזה.
בלקיחה האחרונה זכיתי ב-10♥. היריבים נפלו פעם אחת. עיון בדף התוצאות גילה שהיינו היחידים שהפילו את החוזה.
לא פחות מהנה מלבצע סלאם ש-30% או 50% ממשתפי התחרות ביצעו.    

שיטת הסימון האיטלקית

בפוסט הקודם: מה אנחנו מסמנים בהגנה? 

הסברתי את שלושה סוגי הסימונים בברידג':

Attitude - האם אנחנו מעוניינים שהשותף ימשיך לשחק באותה סדרה?

Count - האם יש לנו מספר זוגי או מספר אי-זוגי של קלפים בסדרה?

העדפה (Preference) - איזו סדרה אנחנו מעדיפים שהשותף ישחק במצבים בהם נגמרו לנו הקלפים בסדרה מסוימת?

בפוסט זה אציג את אחת משיטות הסימון המקובלות: שיטת הסימון האיטלקית (Italian).

שיטה זו היא שיטת סימון נפוצה. בקורסים מלמדים לרוב את השיטה הזו. הסיבה לכך שמלמדים אותה היא, שזו שיטה פשוטה ועקבית.

גם אני מלמד חלק ממנה בקורס מתחילים.

הרעיון הוא לא לסבך את התלמידים, שגם ככה צריכים להתמודד עם הרבה נושאים חדשים ולא מוכרים.

Attitude

בשיטה האיטלקית מסמנים את ה-Attitude כשהשותף מוביל קלף (בתחילת המשחק או לאחר שזכה בלקיחה). ה-Attitude עבור סדרה מסומן רק בפעם הראשונה שסדרה זו משוחקת על ידי השותף. 

כאשר אנחנו מעוניינים שהשותף ימשיך בסדרה - נשים קלף אי-זוגי.

כאשר אנחנו מעוניינים שהשותף לא ימשיך בסדרה - נשים קלף זוגי.

יש גם הרחבה של  הסימון: קלף זוגי נמוך מסמן, שנעדיף סדרה נמוכה. קלף זוגי גבוה מסמן שנעדיף סדרה גבוהה.

דוגמאות:

כנגד חוזה ללא שליט, השותף שלנו הוביל ב-A♣.

מה אתם רוצים וכיצד תסמנו זאת?

א.     KQT72♣

ב.         872♣

ג.           32♠

             32♥

       AKJT32♦

           872♣

ד.  AKQ872♠

             32♥

             32♦

           872♣

תשובות

א. אנחנו מעוניינים שהשותף ימשיך לשחק בסדרה. נשים את ה-7♣.

ב. איננו מעונינים בהמשך בסדרה. נשים את ה-2♣ או את ה-8♣.

ג. אלה אותם קלפי ♣ שתוארו ב-ב. איננו מעונינים בהמשך ב-♣. נשים את ה-2♣ משום שאנחנו מעונינים שהשותף ימשיך ב-♦.

ד. אלה אותם קלפי ♣ שתוארו בשאלה ב. איננו מעונינים בהמשך ב-♣. נשים את ה-8♣ משום שאנחנו מעונינים שהשותף ימשיך ב-♠.   

Count
הסימון כאשר היריב מוביל קלף בסדרה:
עם מספר אי-זוגי של קלפים נשים נמוך ואחרי זה גבוה.
עם מספר זוגי של קלפים נשים גבוה ואחרי זה נמוך.

דוגמאות:

כנגד חוזה ב-♠, הכרוז זכה בקלף ההובלה והמשיך ב-A♥ והמשיך ב-K♥.

כיצד תסמנו את מספר הקלפים שלכם בסדרה?

א. 32♥

ב. T632♥

ג. 832♥ 

ד. QJT♥

תשובות

א. נשים את ה-3♥ ואחרי זה את ה-2♥ על מנת לסמן מספר זוגי של קלפים.

ב. נשים את ה-6♥ ואחרי זה את ה-2♥ על מנת לסמן מספר זוגי של קלפים.

ג. יש לנו מספר אי-זוגי של קלפים. נשים את ה-2♥ ואחרי זה את ה-3♥.

ד. יש לנו מספר אי-זוגי של קלפים. נשים את ה-T♥ ואחרי זה את ה-J♥.

Preference
כאשר נגמרו לנו הקלפים בסדרה נסמן בדיוק באותה שיטה בה סימננו ב-Attitude. יש שני הבדלים:

1. אנחנו מסמנים עבור סדרה אחרת ולא עבור הסדרה המשוחקת.
2. נסמן גם כשהשותף שלנו הוביל קלף וגם כששחקן יריב הוביל קלף.

אופן הסימון:
קלף אי-זוגי מתאר העדפה של הסדרה שבה הקלף.
קלף זוגי גבוה מתאר העדפה של סדרה גבוהה
קלף זוגי נמוך מתאר העדפה של סדרה נמוכה.

כנגד חוזה ללא שליט, שוחק ♣ ולכם אין אף קלף בסדרה.
באיזו סדרה אתם מעדיפים שהשותף שלכם יוביל, אם וכאשר יזכה בלקיחה, וכיצד תראו את זה?

א.     98♠
         3♥
    AK32♦
         - ♣

ב.    98♠
      82♥
    AKQ♦
       - ♣

ג. AK2♠
     82♥
     JT♦
     - ♣

ד.   32♠
   AQ6♥
     74♦
      - ♣

תשובות


א. נשים את ה-3♦. קלף אי-זוגי המסמן שאנו מעדיפים חזרה בסדרת ה-♦.

ב. נשים את ה-2♥. קלף זוגי נמוך המסמן שאנו מעדיפים חזרה בסדרה הנמוכה, כלומר: ♦.

ג. נשים את ה-8♥. קלף זוגי גבוה המסמן שאנו מעדיפים חזרה בסדרה הגבוהה, כלומר: ♠.


ד.  נשים את ה-4♦. קלף זוגי נמוך המסמן שאנו מעדיפים חזרה בסדרה הנמוכה, כלומר: ♥.

חריגים 

1. שימו לב שכשמשחקים קלף זוגי המסמן Attitude, מנסים להראות גם העדפה (Preference) של סדרה אחרת מהסדרה בה הוביל השותף.


הערה
בגלל חשיבות הנושא שהוזכר בפסקה "שימו לב" בנקודה 2, אחזור עליו שוב: לא תמיד יש לנו אפשרות לסמן נכון על פי השיטה.