לפני קצת יותר משנה הציעו לי לשחק בתחרות מתמשכת (חמישה מושבים בתחרות מקומית במועדון) עם שחקן מארה"ב, שעלה לארץ (או אולי רק גר בארץ באופן קבוע). שנינו נהנו לשחק ביחד.
שיטת ההכרזה של השחקן הזה, אולי נהוגה בארה"ב אבל מרבית השחקנים בישראל לא מכירים אותה. בדרך כלל הוא נאלץ להתאים את עצמו לשיטות של שותפיו.
במקרה שלי זה היה שונה. שמחתי ללמוד שיטת הכרזה אחרת. שיחקנו את סט הקונבנציות שבשיטה שלו, למעט חריג אחד: הוא אימץ את קונבנציית אוגוסט.
כך למשל, מצאתי את עצמי מכריז ♦2 עם יד של לפחות חמישה קלפים ב-♥ וארבעה קלפים בדיוק ב-♠, על פי קונבנציית Flannery, שלא היכרתי קודם.
גם התשובות לפתיחה חזקה של ♣2 שונות מהמקובל אצל רוב השחקנים בארץ. הוא אימץ את השיטה של השחקן האמריקאי Danny Kleinman. קלימן הוא תאורטיקן שכתב ספרים וגם ומורה לברידג'.
שיטת Kleinman למענה להכרזת ♣2
על פי השיטה, המשיב סופר את קלפי ה-A ואת קלפי ה-K שברשותו ובונה סיכום משוקלל. כל A שווה 2. כל K שווה 1.
אופן ההכרזה:
♦2 = 0 או 1 (K אחד בלבד או אף K)
♥2 = 2 (A אחד או 2 קלפי K)
♠2 = 3 (A אחד ו-K אחד או 3 קלפי K)
2NT = ארבע בשלוש סדרות, כלומר: A ושני קלפי K, כ"א משלושתם בסדרה אחרת.
♣3 = ארבע. הקלפים מתרכזים בשתי סדרות: שני קלפי A או A ו-K בסדרה אחת ו-K בסדרה שנייה.
♦3 = 5. בין אם סיכמתי בשיטת Kleinman ובין אם לא, לא קרה לי אף פעם שיכולתי להגיע ל-5. המינימום שזה מתאר זה שלושה קלפי K ו-A אחד. כשלשותף 23 נקודות לפחות או 9 לקיחות לפחות.
הרעיון הוא לא לספור רק נקודות, אלא גם את איכותן. בכל פעם שספרנו עד שלוש, קרוב לוודאי שנהיה בחוזה של Slam.
גם במקרים שספרנו עד מספר נמוך יותר יכול להיות שנהיה בחוזה של Slam.
החוכמה היא לא להכריז Slam, אלא לא להכריז אותו במצבים בהם לא ניתן לבצע אותו, על אף שברשותנו הרבה נקודות.
השיטה עוזרת לנו, משום שלפותח יהיה ברור כמה קלפי K ו-A חסרים לנו ולכן יהיה לו קל יותר להגיע לחוזה נכון.
האם זה מזכיר לכם משהו?
קוראי הבלוג עשויים להיזכר בשני פוסטים. בראשון: שפיצים מתסכלים, נגעתי מעט בחשיבותם של קלפי אס.
הפוסט השני: ספירת מפסידים מתקדמת, נראה הרבה יותר קשור לפוסט זה. בפסקה שכותרתה Controls, אני מתאר שיטה בה סופרים Control Value כבסיס לקליברציה של ספירת המפסידים. גם בשיטה הנ"ל, המתוארת בספר: The Modern Losing Trick Count, מתחילים בספירת קלפי A וקלפי K.
שיטת הספירה: A=2 ו K=1. ככל שיש לנו יותר קלפי A ו-K ה-Control Value גבוה יותר. כשהוא גבוה יותר, אנחנו יכולים להפחית חצי מפסיד, מפסיד שלם ולפעמים גם מפסיד וחצי, מסך המפסידים שלנו.
השורה התחתונה
השיטה של ספירת נקודות לא תמיד מבטאת מספיק את הערך המוסף של הקלפים הבכירים A ו-K.
שיטת Kleinman למענה להכרזת ♣2
על פי השיטה, המשיב סופר את קלפי ה-A ואת קלפי ה-K שברשותו ובונה סיכום משוקלל. כל A שווה 2. כל K שווה 1.
אופן ההכרזה:
♦2 = 0 או 1 (K אחד בלבד או אף K)
♥2 = 2 (A אחד או 2 קלפי K)
♠2 = 3 (A אחד ו-K אחד או 3 קלפי K)
2NT = ארבע בשלוש סדרות, כלומר: A ושני קלפי K, כ"א משלושתם בסדרה אחרת.
♣3 = ארבע. הקלפים מתרכזים בשתי סדרות: שני קלפי A או A ו-K בסדרה אחת ו-K בסדרה שנייה.
♦3 = 5. בין אם סיכמתי בשיטת Kleinman ובין אם לא, לא קרה לי אף פעם שיכולתי להגיע ל-5. המינימום שזה מתאר זה שלושה קלפי K ו-A אחד. כשלשותף 23 נקודות לפחות או 9 לקיחות לפחות.
הרעיון הוא לא לספור רק נקודות, אלא גם את איכותן. בכל פעם שספרנו עד שלוש, קרוב לוודאי שנהיה בחוזה של Slam.
גם במקרים שספרנו עד מספר נמוך יותר יכול להיות שנהיה בחוזה של Slam.
החוכמה היא לא להכריז Slam, אלא לא להכריז אותו במצבים בהם לא ניתן לבצע אותו, על אף שברשותנו הרבה נקודות.
השיטה עוזרת לנו, משום שלפותח יהיה ברור כמה קלפי K ו-A חסרים לנו ולכן יהיה לו קל יותר להגיע לחוזה נכון.
האם זה מזכיר לכם משהו?
קוראי הבלוג עשויים להיזכר בשני פוסטים. בראשון: שפיצים מתסכלים, נגעתי מעט בחשיבותם של קלפי אס.
הפוסט השני: ספירת מפסידים מתקדמת, נראה הרבה יותר קשור לפוסט זה. בפסקה שכותרתה Controls, אני מתאר שיטה בה סופרים Control Value כבסיס לקליברציה של ספירת המפסידים. גם בשיטה הנ"ל, המתוארת בספר: The Modern Losing Trick Count, מתחילים בספירת קלפי A וקלפי K.
שיטת הספירה: A=2 ו K=1. ככל שיש לנו יותר קלפי A ו-K ה-Control Value גבוה יותר. כשהוא גבוה יותר, אנחנו יכולים להפחית חצי מפסיד, מפסיד שלם ולפעמים גם מפסיד וחצי, מסך המפסידים שלנו.
השורה התחתונה
השיטה של ספירת נקודות לא תמיד מבטאת מספיק את הערך המוסף של הקלפים הבכירים A ו-K.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה