כשהייתי צעיר למדתי נהיגה במכונית. פחדתי מהכביש מנהגים אחרים ומחוסר המיומנות הטכנית שלי. בשני השיעורים הראשונים למדתי נהיגה בכבישים צדדיים ובמגרשי חניה לא פעילים במיוחד.
בשיעור השלישי עליתי בפעם הראשונה על כביש עם תנועה ערה. זה הסתיים בתאונה. נהג אוטובוס שהחליט לעבור לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום, התנגש בי מאחור. הנזק המשמעותי ביותר היה ערעור הביטחון שלי: את הנזק לרכב של המורה שילמה חברת אגד. נתפסו למורה ולי כמה שרירים.
למרות נקודת ההתחלה הלא מוצלחת עברתי בטסט ראשון.
שתי גישות ללימוד נהיגה
מורה הנהיגה שלי היה גם מנתח מערכות מחשבים, שסיים תואר ראשון בכלכלה.
הוא לימד באופן שיטתי. בכל שיעור הוא הסביר נושא באופן תאורטי ואחרי זה תרגלנו אותו על הכביש. התחלנו בנושאים פשוטים ועברנו בהדרגה לנושאים מורכבים יותר.
היו מורים שלימדו בגישה שונה שאפשר לקרוא לה: "סע וטייל בכבישי ישראל". בשיעור הראשון למדו באופן תאורטי את התפעול הבסיסי של הרכב: ברקס, קלאץ' (אז כמעט ולא היו מכוניות אוטומטיות), גז, הגה וכו'.
מכאן ואילך נסעו בכבישים. כשנוצר מצב שהתלמיד לא מכיר, המורה לימד אותו מה עושים.
יתרון השיטתיות
לגישה השיטתית יש יתרונות בולטים:
1. אתה נתקל בכל המצבים הבסיסיים המשמעותיים ולומד אותם. בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" יש מקריות. ייתכן שבטסט תיתקל בפעם הראשונה במצב מסוים. גרוע מזה, ייתכן שכנהג חדש (שכבר אינו זקוק לנהג מלווה) תיתקל במצב כזה בפעם הראשונה.
2. זה עולה פחות כסף
בגישה השיטתית מספר השיעורים נקבע על פי הנושאים והזמן שלוקח לך ללמוד כל נושא. אם בשיעור הראשון בו לומדים נושא תפקדת נכון, עוברים לנושא הבא. אחרת זה תלוי רק בשאלה כמה שיעורים ייקח לך לתפקד סביר.
בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" אתה תיסע במשך מספר שיעורים רב. למורה יש אינטרס להגדיל את מספר השיעורים ואת ההכנסה שלו. אין קריטריון ברור המצביע על היותך מוכן לטסט.
3. לרוב התלמיד מבין טוב יותר.
מדוע נזכרתי בשיעורי הנהיגה?
תלמידת קורס מתחילים, שלמדה כמה שיעורים אצל מורה אחר, אמרה לי שאני מלמד יותר שיטתי ולכן יותר קל לה להבין.
אכן כך, אני מלמד ברידג' בגישה שיטתית, כפי שלימד אותי המורה שלי לנהיגה. יש מורים המלמדים בשיטת "סע וטייל בשולחן הברידג'".
מי נוטה ללמד שיטתית?
לא רק המורה שלי לנהיגה לימד אותי באופן שיטתי. אחד המקומות הנוספים בהם למדתי ללמד באופן שיטתי היה קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד.
בשביל ללמד ברידג' באופן שיטתי צריך שני דברים:
1. הבנה וידע בברידג'
2. לדעת ללמד
קורס מורים צריך לתת כלים בשני תחומים אלה. הקורס בו אני למדתי הוסיף לי בשני התחומים.
יש כאלה שהם שחקנים מצוינים ומורים מצוינים ולא למדו בקורס מורים לברידג', אבל הם היוצאים מהכלל.
רבים מאלה שמלמדים ברידג' ללא הסמכה אינם מבינים מספיק בברידג'. רבים עוד יותר מביניהם אינם יודעים ללמד באופן שיטתי. הגרועים שבהם גם לא יודעים ולא מבינים וגם לא יודעים ללמד.
כשאני משחק במקרה עם שותף שלמד לפני הרבה שנים אצל מורה כזה, אני מנסה לעזור לו לתקן את השגיאות שלימד אותו המורה. זה קשה: המורה הראשון הוא בדרך כלל המורה המיתולוגי הנערץ, ללא קשר לרמת המשחק שלו וליכולתו ללמד.
הערת שוליים
כבר כתבתי פוסט על מקרה קיצוני של מורה כזה:
מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן?
בשיעור השלישי עליתי בפעם הראשונה על כביש עם תנועה ערה. זה הסתיים בתאונה. נהג אוטובוס שהחליט לעבור לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום, התנגש בי מאחור. הנזק המשמעותי ביותר היה ערעור הביטחון שלי: את הנזק לרכב של המורה שילמה חברת אגד. נתפסו למורה ולי כמה שרירים.
למרות נקודת ההתחלה הלא מוצלחת עברתי בטסט ראשון.
שתי גישות ללימוד נהיגה
מורה הנהיגה שלי היה גם מנתח מערכות מחשבים, שסיים תואר ראשון בכלכלה.
הוא לימד באופן שיטתי. בכל שיעור הוא הסביר נושא באופן תאורטי ואחרי זה תרגלנו אותו על הכביש. התחלנו בנושאים פשוטים ועברנו בהדרגה לנושאים מורכבים יותר.
היו מורים שלימדו בגישה שונה שאפשר לקרוא לה: "סע וטייל בכבישי ישראל". בשיעור הראשון למדו באופן תאורטי את התפעול הבסיסי של הרכב: ברקס, קלאץ' (אז כמעט ולא היו מכוניות אוטומטיות), גז, הגה וכו'.
מכאן ואילך נסעו בכבישים. כשנוצר מצב שהתלמיד לא מכיר, המורה לימד אותו מה עושים.
יתרון השיטתיות
לגישה השיטתית יש יתרונות בולטים:
1. אתה נתקל בכל המצבים הבסיסיים המשמעותיים ולומד אותם. בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" יש מקריות. ייתכן שבטסט תיתקל בפעם הראשונה במצב מסוים. גרוע מזה, ייתכן שכנהג חדש (שכבר אינו זקוק לנהג מלווה) תיתקל במצב כזה בפעם הראשונה.
2. זה עולה פחות כסף
בגישה השיטתית מספר השיעורים נקבע על פי הנושאים והזמן שלוקח לך ללמוד כל נושא. אם בשיעור הראשון בו לומדים נושא תפקדת נכון, עוברים לנושא הבא. אחרת זה תלוי רק בשאלה כמה שיעורים ייקח לך לתפקד סביר.
בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" אתה תיסע במשך מספר שיעורים רב. למורה יש אינטרס להגדיל את מספר השיעורים ואת ההכנסה שלו. אין קריטריון ברור המצביע על היותך מוכן לטסט.
3. לרוב התלמיד מבין טוב יותר.
מדוע נזכרתי בשיעורי הנהיגה?
תלמידת קורס מתחילים, שלמדה כמה שיעורים אצל מורה אחר, אמרה לי שאני מלמד יותר שיטתי ולכן יותר קל לה להבין.
אכן כך, אני מלמד ברידג' בגישה שיטתית, כפי שלימד אותי המורה שלי לנהיגה. יש מורים המלמדים בשיטת "סע וטייל בשולחן הברידג'".
מי נוטה ללמד שיטתית?
לא רק המורה שלי לנהיגה לימד אותי באופן שיטתי. אחד המקומות הנוספים בהם למדתי ללמד באופן שיטתי היה קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד.
בשביל ללמד ברידג' באופן שיטתי צריך שני דברים:
1. הבנה וידע בברידג'
2. לדעת ללמד
קורס מורים צריך לתת כלים בשני תחומים אלה. הקורס בו אני למדתי הוסיף לי בשני התחומים.
יש כאלה שהם שחקנים מצוינים ומורים מצוינים ולא למדו בקורס מורים לברידג', אבל הם היוצאים מהכלל.
רבים מאלה שמלמדים ברידג' ללא הסמכה אינם מבינים מספיק בברידג'. רבים עוד יותר מביניהם אינם יודעים ללמד באופן שיטתי. הגרועים שבהם גם לא יודעים ולא מבינים וגם לא יודעים ללמד.
כשאני משחק במקרה עם שותף שלמד לפני הרבה שנים אצל מורה כזה, אני מנסה לעזור לו לתקן את השגיאות שלימד אותו המורה. זה קשה: המורה הראשון הוא בדרך כלל המורה המיתולוגי הנערץ, ללא קשר לרמת המשחק שלו וליכולתו ללמד.
הערת שוליים
כבר כתבתי פוסט על מקרה קיצוני של מורה כזה:
מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה