התשובה לשאלה בכותרת נראית טריביאלית: לקרוא.
את דעתי על הירחון כבר הבעתי בבלוג זה. יש מידע מעניין. יש כותבים טובים, על נושאים שונים וברמות שונות. אז מדוע לא לקרוא? אני ממליץ בהחלט לקרוא.
מתחילים מוזמנים לקרוא את מה שכותבים עבורם רם סופר וקובי שחר. שחקנים ברמה גבוהה יותר יכולים ללמוד מאלדד גינוסר, אפרים בריפמן, יוסי אנגל וכותבים אחרים.
אפשר גם לקרוא על מה שקורה בברידג' הישראלי ועל מה שצפוי לקרות בו.
כפי שקוראי הבלוג יודעים, אין מספיק מה לקרוא על ברידג' בעברית.
אז מדוע בכל זאת אני כותב את הפוסט?
הפוסט מיועד לאלה, שמקבלים את הירחון ואינם קוראים אותו. יכול להיות שהם זורקים אותו לפח בלי לפתוח את העטיפה.
יש לא מעט שחקנים כאלה. מדובר בשחקנים ותיקים שעבורם ברידג' הוא משחק חברתי והם אינם מעוניינים ללמוד ולהתקדם. הם חברים בהתאגדות ומשחקים בתחרויות מקומיות במועדונים. מעוניינים להיות חברים בהתאגדות ולצבור נקודות לקבלת דרגות.
יש לי מה להציע להם במקום לזרוק את הירחון.
מה אפשר לעשות עם ירחון שלא קוראים?
אם הם גרים בירושלים, אשמח לקבל מהם ירחונים. לצרכים האישיים שלי מספיק לי הירחון, שאני מקבל וקורא חלק ממה שכתוב בו.
את הירחונים שאני מקבל, אני מחלק לתלמידים שלי. ברוב המקרים מדובר בילדים שאני מלמד.
הם קוראים מאמרים בירחונים. זה מקדם את רמת המשחק שלהם ובנוסף לזה לפעמים זה מה שיביא אותם להיות חברים בהתאגדות (40 שקל לשנה נכון לשנת 2015).
לא תמיד הם יקבלו ממני ירחונים. כשיפסיקו ללמוד אצלי, הם כבר לא יקבלו ירחונים. בזמן חופשות בבית הספר, לא בטוח שיפגשו אותי.
חוץ מזה יש תחרות: נכון לעכשיו יש יותר ילדים שמעוניינים לקבל ממני ירחונים, מאשר ירחונים שאני יכול לחלק.
הערת שוליים
מה שאני כותב על ירחונים, נכון גם לגבי חוברות של ניתוח ידיים בתחרויות סימולטניות ארציות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה