סצינת הברידג' העולמי גועשת. כולם מדברים וכותבים על שלושה זוגות בכירים, הנחשדים ברמאות. מדובר בשני השחקנים המדורגים ראשונים בעולם מבחינת צבירת נקודות אמן פנטוני-נונס מנבחרת מונאקו, שחקני נבחרת ישראל לוטן פישר ורון שוורץ וזוג שחקנים מנבחרת גרמניה.
השחקנים הגרמנים בחרו להודות באשמה ולהשעות את עצמם לשנתיים לפני שהאשימו אותם באופן רשמי. שני הזוגות האחרים מכחישים את ההאשמות נגדם.
כל שלוש הנבחרות, ששחקנים המשחקים בהן נחשדו או הודו ברמאות, פרשו מ-Bermuda Bowl. Bermuda Bowl הוא אליפות העולם לנבחרות של מדינות. את אירופה מייצגות הנבחרות שסיימו במקומות הגבוהים ביותר באליפות אירופה.
רוב הפעילות בהקשר של רמאויות שהיו או לא היו, מרוכזות בשני אתרי אינטרנט: Bridge Winners ו-Bridge Cheaters.
אתר האינטרנט של Bridge Winners כבר קרס בגלל פעילות גדולה מהמקסימום שתוכנן.
כפי שכבר אמרתי, אני לא אביע דעה בעניינם של לוטן פישר ורון שוורץ עד שהוועדה שהקימה ההתאגדות הישראלית לברידג' תקבל החלטה סופית בעניין וימוצו הליכי ערעור (אם יהיו כאלה).
לא הצבתי לעצמי מגבלה כזו ביחס לשני הזוגות האחרים הנחשדים ברמאות, אבל ספק גדול עם יש ערך מוסף להבעת דעתי, אחרי שכל כך הרבה שחקני ברידג' כבר כתבו את דעתם (חלקם שחקנים מצמרת הברידג' העולמית).
בחרתי לעסוק בהגינות, אי-הגינות ורמאות בברידג' באופן תאורטי לגמרי, המנותק לחלוטין מהדיון באותם שלושה זוגות.
עיקרון הרצף
הטענה העיקרית שלי היא שזה לא דיכוטומיה בין רמאות והגינות, אלא רצף. הרצף הוא מההוגנים לחלוטין ועד לגדולי הרמאים.
את הרצף אתאר באמצעות התרשים להלן.
בתרשים רצף בין הוגנות לרמאות. הקו האדום, כמקובל, מתאר את הנקודה שמשמאל לו מדובר ברמאות ומימין לו בחוסר רמאות. רמאים קטנים יהיו קרובים לקו האדום. סופר-רמאים יהיו בקצה השמאלי. שחקנים הוגנים באופן יוצא דופן ימוקמו בקצה הימני.
אני מניח שהרוב המכריע של שחקני הברידג' יהיו בחלק ההוגן. החלק המעניין הוא "קו התפר" בין רמאות להוגנות. זהו החלק האפור. שמתם לב בוודאי שהחלק הימני שלו אינו מסומן בהוגנות ואינו מסומן ברמאות. החלק השמאלי שלו, מעבר לקו האדום מסומן ברמאות.
החלק הימני הוא החלק בו מנצלים יתרונות לא הוגנים, על אף שלא ניתן להגדיר זאת כרמאות.
מה קורה שכנמצאים כל הזמן על הקצה?
אם זוג שחקני ברידג' נמצאים כל הזמן בתחום האפור, קרוב לוודאי שהם גם יעברו את הקו האדום. ייתכן שיעשו זאת בלי לשים לב שעברו אותו.
אחרי כמה פעמים שיעברו את הקו האדום ולא יתפסו ולא יענשו, הם עלולים לפתח שיטה פשוטה של רמאות שבה ישתמשו מדי פעם. בפסיכולוגיה קוראים לזה חיזוק חיובי: הם יקבלו תוצאות טובות יותר בגלל הרמאות. אם לא יתפסו גם כשישתמשו בשיטה של רמאות, אחרי כמה עשרות פעמים הם עלולים לשכלל את השיטה ולפתח שיטת רמאות מתוחכמת.
דוגמה 1: היריב שכח לרשום לקיחה עודפת
לפני כמה שנים שיחקתי נגד ינון לירן בתחרות ארצית. ביצעתי חוזה של ♥4 עם לקיחה עודפת. בטעות רשמתי כאילו ביצעתי את החוזה ללא לקיחה עודפת. לירן, שחקן מצוין שזכה ביחד עם אודי פרידלנדר באליפות העולם לזוגות, וגם שחקן הוגן, תיקן אותי ואמר שביצעתי לקיחה עודפת.
תקחו שחקן אחר ברמה גבוהה, הנמצא כל הזמן בשטח האפור בתרשים. קרוב לוודאי שהוא היה מבחין בטעות שלי. ספק רב אם היה מתקן אותי.
מי שאשם בטעות זה כמובן אני. אפשר להתנהג כפי שהתנהג ינון לירן ואפשר לנצל יתרון לא הוגן ולא לספר שהבחנת בטעות.
דוגמה 2: לשמוע מה מדברים בשולחן הסמוך
בתחרות ארצית שיחקתי נגד רון שגב, שחקן מצוין והוגן, במהלך ההכרזה הוא קרא לשופט התחרות וביקש לדבר איתו באופן פרטי. לשופט התחרות סיפר, שלפני ששיחקנו את היד שמע מהשולחן הסמוך שיש ביד הזו סלאם של ♥6 ולכן אינו יכול להמשיך להכריז. בשיחה פרטית לאחר התחרות, אמר לי, שהוא חושב שהיה מגיע לחוזה הזה, גם לו לא היה שומע את הדיבורים מהשולחן הסמוך.
תשימו במקומו שחקן טוב שנמצא כל הזמן בתחום האפור. הוא כנראה לא היה קורא לשופט ובמקום זאת מכריז ♥6. ייתכן שהיה מצדיק זאת בכך שהוא ממילא היה מגיע לחוזה הזה גם לולא שמע את מה שדיברו בשולחן הסמוך.
דוגמה 3: לזכור סט ידיים שחולקו פעמיים על ידי המחשב
גיבורו של אחד הסיפורים בפוסט: ארבעה סיפורים על זיכרון והגינות, הוא אלדד גינוסר. אלדד הוא ללא ספק אחד מטובי השחקנים הישראלים. הוא גם השחקן שלמדתי ממנו יותר מכל שחקן אחר (היה המורה שלי בקורס שחקני תחרויות ולימד את הבן שלי ניר בפרויקט פיסגה).
באופן מקרי אותו סט ידיים אקראיות, שחולקו על ידי המחשב, חזר בשתי תחרויות בהפרש של מספר חודשים. אלדד, שזכר את היד שקיבל מהתחרות הקודמת קרא לשופט התחרות וסיפר לו זאת.
לו היה מסתיר זאת, אף אחד לא היה מעלה בדעתו שהוא זוכר את הידיים והוא היה זוכה ליתרון לא הוגן.
דוגמה 4: לנסות להשיג יתרון לא הוגן
בדוגמאות הקודמות התייחסתי לשחקנים הוגנים במיוחד. תיארתי מה היה קורה אילו במקומם היה יושב שחקן הנמצא בתחום האפור.
במרכז הסיפור הזה שאירע בפסטיבל הברידג' האחרון בתל-אביב, אחד השחקנים הבכירים ביותר בברידג' הישראלי. בחרתי לא לציין את שמו. במקרה זה מדובר בהתנהגות שהיא בתחום האפור.
השחקן הבכיר ישב לא רחוק ממני והייתה לו מחלוקת עם יריביו. השופט הפולני המצוין פסק כנראה לרעתו. כל פעם שהשופט עבר, הוא קרא לו בצעקות רמות וניסה לשכנע אותו לשנות את פסיקתו. השופט עבר מספר רב של פעמים. הצעקות הפריעו לי ולשחקנים בשולחנות סמוכים אחרים להתרכז בידים ששיחקנו.
המסקנות שלי מההתנהגות של אותו שחקן:
1. הוא כבר הפעיל לחץ במקרים אחרים על שופטים במטרה שישנו את פסיקתם לטובתו רק משום שיחששו להתעמת עם שחקן בכיר.
2. כנראה שהיו מקרים שזה עבד מול שופטים זוטרים ולא מנוסים והם שינו את החלטתם לטובתו. כמובן, שהשופט הפולני הבכיר לא הושפע במקרה זה.
3. הוא מאמין שכנראה פסיקתו של השופט הפולני לרעתו כנראה נכונה, שאם לא כן היה מערער. אני בטוח ב-100%, שלו השופט היה טועה לרעתו, הערעור שלו היה מתקבל.
הזווית האישית שלי
1. בתרשים מקומו של הקו האדום מוגדר היטב. בברידג', כמו בתחומים אחרים בחיים, לא תמיד ברור לגמרי היכן עובר הקו האדום. כדאי להתרחק ממנו.
2. המקרה שציינתי בדוגמה הרביעית אינו המקרה היחיד בו נתקלתי, בו שחקן בכיר מנסה להשפיע על שופט לפסוק לטובתו רק מפני שהוא שחקן בכיר.
לשמחתי נתקלתי בדוגמאות של שופטים שבכירותם של השחקנים לא השפיעה על החלטתם.
3. בכל מקרה שבו יהיה לי חשד שפסיקת שופט נגדי מושפעת מזה שהיריב שלי הוא שחקן בכיר, אני אמצה את כל מה שאפשר על מנת לערער על ההחלטה.
לצערי אני מכיר שופטים בכירים שמושפעים בפסיקתם לא אחת מבכירותו של השחקן
השבמחק