ברידג' בירושלים: אור בקצה המנהרה?

בפוסטים הקודמים בסדרה הצגתי צדדים לאו דווקא חיוביים בברידג' הירושלמי.

בראשון עניתי בחיוב לשאלה: האם רמת הברידג' בירושלים נמוכה?  

בשני התייחסתי לשיטות הכרזה, שאינן מתאימות למקובל בברידג' המודרני.  

בפוסט השלישי התייחסתי למחסור בשחקנים חדשים ברמה גבוהה.

הפעם אתיחס לדברים חיוביים בברידג' הירושלמי.

1. אורן טולדנו

אורן טולדנו הוא שחקן צעיר שזכה השנה ביחד עם שותפו אסף יקותיאלי במקום ראשון באליפות הארץ לצעירים. כשחקן נבחרת ישראל הצעירה עד גיל 21 היה שותף לזכייה במקום שני באליפות אירופה. 

הוא ראוי לכל הכבוד על הכישרון ועל ההשקעה הרבה שהביאו אותו לרמה גבוהה מאד ולהישגים מצוינים.

3-2. ניר רוזנטל ובן בסקין

בן בסקין והבן שלי ניר סיימו השנה במקום הרביעי באליפות הארץ לצעירים וזכו להישגים נאים נוספים.

גם הם ראויים לשבחים על הכישרון, ההשקעה וההתמדה ועל המאמץ המתמשך להתקדם.

4. שובל אדמס

שובל אדמס הוא תלמיד תיכון, שכבר היה חבר בנבחרת הצעירה של ישראל עד גיל 15. גם הוא ראוי לשבחים רבים על הישגיו, כישרונו וההשקעה וההתמדה

הקשיים

חשוב לציין שלירושלמים זה קשה יותר מאשר לכאלה מהתגוררים במרכז הארץ: צריך לסוע לאליפויות הארץ ולתחרויות חשובות אחרות במרכז, אימוני "פרויקט פסגה" מתקיימים פעם בחודש ברעננה.

קשה מאד למצוא שותף מתאים בירושלים. אורן טולדנו ושובל אדמס משחקים עם שותפים ממרכז הארץ ובמקרה של שובל אפילו רחוק יותר מהמרכז.

קשה למצוא בירושלים תחרויות בהם מתמודדים מול מספר גדול של זוגות חזקים. במרכז אפשר לשחק באביבים או בכיכר המדינה בתחרות בה משתתפים שחקנים בעלי דרגות בינלאומיות ושחקני נבחרת ישראל בהווה ובעבר.

כשמשחקים נגד שחקנים חזקים לומדים יותר.

5-6. רן וקשלק ודרור אקסלרוד

שני צעירים מוכשרים נוספים הלומדים ומתקדמים. להבדיל מהאחרים הם כבר בגיל מבוגר יותר ואינם מתחרים באליפויות לצעירים. כבעלי משפחות הם עובדים לפרנסתם. מטבע הדברים הם משקיעים פחות בברידג'.

גם הם ראויים לשבחים על כישרונם, התמדתם והתקדמותם.

האם זה סימן להתקדמות הברידג' בירושלים?

אם כל ההערכה לצעירים האלה, ספק גדול האם מדובר באור מתמשך בקצה המנהרה.

1. מספר הצעירים המגיעים לרמת משחק טובה או יותר מטובה הוא נמוך.

במרכז וגם באזורים אחרים תמצאו מספר גדול יותר של צעירים כישרוניים, המשקיעים ומתקדמים.

2. האם הם יישארו בירושלים כשיחפשו עבודה?

צעירים ירושלמים רבים מוצאים עבודה במרכז הארץ ועוברים לגור שם.

הכל נשאר במשפחה

זו אולי הבעיה הקשה ביותר.

הסבא של אורן טולדנו הוא בעל מועדון ברידג' וגם סבתו היא שחקנית ברידג' בדרגה לא נמוכה.

היה בבית מי שיעזור לו בצעדיו הראשונים בברידג'.

השותף של דרור אקסלרוד הוא אביו אשר. לא צריך לציין שכשדיברתי על רמה נמוכה בברידג' הירושלמי, לא התכוונתי לאשר שחקן מצוין בדרגת רב אמן זהב. גם אימו שחקנית ברידג' ותיקה.

יש במשפחה מי שיעזור לו ויקדם אותו. 

גם הוריו של רן וקשלק הם שחקני ברידג' ותיקים בדרגות לא נמוכות.

גם אצלו היה מי שיתמוך בו בצעדיו הראשונים בעולם הברידג'.

הסיפור של ניר קצת שונה: כשהיה בן 12 התחלתי לשחק ברידג' ביחד איתו. כמובן שמי שמתחיל לשחק בגיל 12 מתקדם יותר ממי שמתחיל לשחק בגיל 54.

אבל היה מי שיסיע אותו לתחרויות מחוץ לעיר, לאליפויות הארץ לצעירים ולמשחקי מבחן. היה גם מי שיסיע אותו פעם בחודש לאימון של פרויקט פסגה ברעננה. 

אליפויות הארץ לצעירים ומשחקי מבחן נמשכים בסופי שבוע כמעט מלאים (מיום חמישי בערב ועד מוצאי שבת). הרבה סופי שבוע ביליתי או יותר נכון העסקתי את עצמי ברעננה. 

גם סבו של בן בסקין משחק בברידג', אם כי ברמה נמוכה יותר. 

לא ידוע לי האם במשפחתו של שובל אדמס משחקים ברידג'.

השורה התחתונה: בירושלים, בשונה ממקומות אחרים, כמעט ואין צעירים המשחקים ברידג' תחרותי ללא זיקה חזקה לברידג' מצד בן משפחה.