בכורח הנסיבות אני משחק לפעמים קונבנציות שאני חושב שאינן טובות. כך למשל, אני משחק Cappelletti עם שותפים שאינם מכירים קונבנציות טובות יותר ואינם רוצים ללמוד אותן.
קוראי הבלוג יודעים שאיני חסיד של פתיחת ♣1 עם שני קלפים לפחות, הקרויה גם Short Club. כבר שיחקתי כך בכורח הנסיבות אבל לא מרצוני הטוב.
אז מה קרה שבתחרות הסימולטנית הארצית אתמול שיחקתי את זה מרצוני הטוב? יתרה מזאת הפכתי למהדרין שבמהדרין וגם בידיים מאוזנות 4-4-3-2 כשהרביעייה היא ב-♦ פתחתי ♣1.
בתחרות הזאת שיחקתי עם הבן שלי אחרי הרבה זמן שלא שיחקנו יחד. בשעה 4:00 בבוקר החזרתי אותו משדה התעופה אחרי טבילת האש הבינלאומית הראשונה שלו בתחרות הבית הלבן באמשטרדם. השותף הקבוע שלו ממשיך לטייל בהולנד.
כשיצאנו מהתחרות, הייתי בטוח שעשינו לכל היותר 45%. אני לא זוכר מתי שיחקתי כל כך גרוע. הופתעתי לראות שעשינו כמעט 58%.
מדוע שיחקנו Short Club?
לדעתי מי שמשחק Transfer Walsh יכול להפיק תועלת מפתיחה של Short Club.
התאמתי את עצמי לחלק משיטות ההכרזה היותר מתקדמות של הבן שלי ושיחקתי אותן בפעם הראשונה בחיי.
גם XYZ במקום Checkback Stayman.
מדוע שיחקתי כל כך גרוע?
אני יכול לחשוב על סיבות אמיתיות, למשל: לא ישנתי מספיק בלילה. אני יכול לחשוב על תירוצים אבל זה לא ממש מעניין.
מה שכן מעניין זה שחלק גדול מתשומת הלב שלי הופנה לקונבנציות לא פשוטות שזאת הפעם הראשונה ששיחקתי אותן. חששתי לטעות בהן.
ברובן לא השתמשנו כלל משום שלא היו ידיים המתאימות להן בתחרות.
הטעויות היו במקומות אחרים לגמרי: במשחק היד, בהגנה ובתכנון משחק.
אפשר עכשיו לשחק איתי Short Club מרצוני הטוב
מי שרוצה לשחק איתי Short Club מרצוני הטוב מוזמן לעשות זאת. כמובן שהוא יצטרך לשחק גם Transfer Walsh.
הערת שוליים
הייתה גם יד אחת מרתקת בה ביצע הבן שלי חוזה של 7NT עליה אכתוב בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה