בפוסט קודם שכותרתו פסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב הפעם בראש העין הצגתי את הדברים שהיו טעוני שיפור בפסטיבל הברידג' הבינלאומי בתל אביב בשנה שעברה בתקווה שישתפרו.
בנוסף לכך הצגתי את הציפיות האישיות או את חוסר הציפיות האישיות שלי מהפסטיבל.
להן הרשמים האישיים שלי מהיום הראשון.
ארגון ותנאים סביבתיים
על סמך היום הראשון אציין בצבע ירוק את הדברים שהשתפרו.
בצבע אדום דברים שעושה רושם שהם פחות טובים משבשנה שעברה.
בצבע כתום דברים שלא השתנו או שהם גרועים יותר מאשר בשנה שעברה.
אציין שקשה להגיע למסקנות נחרצות על סמל יום אחד בלבד.
ארגון התחרות
היו פחות תורים מאשר בשנה שעברה. תהליך ההרשמה היה פושט יותר ומממוחשב יותר. לא נראו תורים ארוכים לקבלת כרטיסים.
מזון
אין ארוחות מעולות, אבל בהשוואה לכלום שהיה בשנה שעברה, זה הרבה יותר טוב.
תנאי הישיבה לאוכל ולסתם דיבורים טובים בהרבה מאשר בשנה שעברה.
רצוי להוסיף עמדות נוספות לשתיה חמה.
תאי שירותים
כל תאי השירותים תקינים בשונה משנה שעברה. אם מוכנים לרדת קומה אחת בבניין, אז מספר תאי השירותים הוכפל.
חסויות
הרושם הראשון שגם השנה אין חסויות ופרסים קטנים של נותני חסויות כפי שזכור לנו עד לפני שנתיים. זה בהחלט סביר במצב המלחמה וההרעה במצב הכלכלי של מדינת ישראל ואזרחיה.
חניה (חניה)
התלבטתי האם לסמן את נושא החניה בכתום או באדום. אתמול (2.2.2025) החניה הייתה כמעט מלאה.
עדיין לא מדובר בתחרויות המושכות מספר גדול של משתתפים כמו תחרות הקבוצות המרכזית או תחרות הזוגות הפתוחה. סביר להניח שיהיו בהן יותר משתתפים ויותר מכוניות.
הגעה למקום התחרות
כמי שכל יום בפסטיבל אני נוסע מירושלים וחווזר לירושלים הופתעתי לטובה ממשך הזמן הקצר שלקח לי להגיע בנסיעה בכביש 6.
אני מניח שזה נכון גם לגבי אנשים המגיעים ממקומות אחרים בארץ באמצעות כביש 6.
בגילי המתקדם הפסקתי לשחק בתחרויות בוקר בפסטיבל. לא קל לשמור על ריכוז בשני מושבים וקל וחומר בשלושה. תחרויות הבוקר מבחינתי אינן טובות מתחרויות ארציות רגילות.
לא בטוח שמה שאני כותב על הגעה במכונית בשעה 14:00 נכון לשעות הבוקר.
לא בדקתי את ההגעה באמצעות רכבת ומערך הההסעות שארגנה ההתאגדות מתחנת הרכבת של ראש העין.
מבחינתי בזבוז הזמן שלי בנסיעה ברכבת צפוי להיות גדול. אצטרך להחליף רכבות ולהמתין להן.
לתל אביב חסכתי מעצמי נהיגה ונסעתי בשילוב של רכבת קלה מליד הבית לתחנת הרכבת של ירושלים ומשם נסיעה לתחנת האוניברסיטה והליכה קצרה ברגל.
אני מניח שזה נכון לפחות לגבי חלק מאלה שמגיעים מחוץ לאזור המרכז לפסטיבל.
התחרויות
משתתפים מישראל
נראה כי יש יותר משתתפים מישראל מאשר בשנה שעברה. גם רבים מהשחקנים המובילים בארץ.
האווירה
לא הייתה אווירת הדיכאון הכללית של שנה שעברה.
האווירה בשנה שעברה נבעה בעיקר מהמצב במדינה.
במצב הנוכחי יש כאלה הרואים אור בקצה המנהרה, למשל: שחרור חטופים מעזה.
נראה שהבידוד של מדינת ישראל בעולם ומצב המלחמה יביאו גם הפעם למיעוט משתתפים בחו"ל.
אתמול זיהיתי רק אדם אחד שאינו ישראלי. מנהל התחרות, אוהב ישראל, מאוריציו דה סאקו מאיטליה.
תחרות הזוגות המעורבים
בתחרות הזוגת המעורבים זכו גיא ממן ואיליה גולדפרב. במקום השני סיימו נטלי סעדה ואילן ברקת ובמקום השלישי עדי אסולין וליאור כהן לתוצאות המלאות לחצו כאן.
הזווית האישית שלי
השותפה שלי ואני השגנו התוצאות מאכזבות 46.26 אחוז. מקום 122 מתוך 169 זוגות.
הסיבה העיקרית הייתה המגבלות שלה בהכרזה בברידג' בכלל ובהכרזת סלאמים בפרט.
גם בשנה שעברה הכרזות הסלאם שלה היו בלתי סבירות בעליל.
לאחר התחרות נתתי לה במתנה את הספר שלי הכרזות סלאם למתחילים פשוט והגיוני.
על פי ההכרזות שלה השנה, נראה שהיא לא קראה את הספר שלי או ספרים אחרים או מאמרים של שחקני ברידג' על הנושא.
ברור לגמרי שהיא לא פתחה את הפרק על Controls.
לא אוכל להימנע מדוגמה. הכרזת סלאם שלה שמתחרה על התואר ההכרזה הכי הזויה שראיתי אי פעם.
ראיתי הרבה הכרזות הזויות ולומר את האמת גם היו לי כמה הכרזות הזיות שהכרזתי.
סלאם הזוי
בדרך כלל אני נמנע מהצגת ידיים עם טעיות קשות של שותף. בחרתי להציג את היד הזו כי יש שחקנים שעשויים ללמוד משהו מהניתוח של ההכרזה הזו.
היד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה