ביום אחד מצליחים. ביום שני נכשלים. במושב אחד בתחרות מצליחים. במושב שני נכשלים.
זה נכון לגבי רוב השחקנים שמשחקים בהרבה תחרויות בפסטיבל.
זה לא בהכרח נכון לגבי השחקנים הטובים ביותר. זה בוודאי לא נכון לגבי השחקנים החלשים ביותר.
זה נובע מהעומס הרב ומהעייפות בכלל והעייפות המצטברת בפרט.
רבים מגיעים וחוזרים כל יום בנסיעה ממקומות שלא ממש קרובים לתל אביב: חיפה, באר שבע, ירושלים ומקומות רחוקים יותר.
כשאתה יוצא מהבית קצת לפני הצהריים (בהנחה שאתה לא משחק בתחרויות בוקר) וחוזר הביתה בשעה 11:00 בערב או בחצות זה לא ממש קל.
המאמץ של שש שעות או יותר משחק ביום אף הוא קשה.
התוצאה היא במקרים רבים איבוד ריכוז וטעויות שבימים עמוסים פחות לא מבצעים.
ברמה האישית היה לי חריג אחד בפסטיבל בשנת 2018 שהיה כמעט כולו הצלחות.
למרות הקשיים שתיארתי, אני אוהב לשחק בפסטיבל ונהנה בו, למרות שלפעמים, כמו השנה התוצאות מתסכלות.
השנה, בשונה משנים קודמות, ניסיתי שיהיו פחות רכבות הרים, באמצעות החלפת נסיעות בפקקים במכוניתי, בנסיעה ברכבות. זה פחות מעייף.
בסיכום הכולל עמדתי בשתיים משלוש המטרות שהצבתי לי: להינות ולהשיג שתי נקודות בינלאומיות.
הייתי רחוק מאוד מעמידה במטרה השלישית, שמראש הינחתי שהיא לא ריאלית.
אני מאוכזב מהרמה ששיחקתי ברוב התחרויות, למעט גמר ב' של תחרות הזוגות הפתוחה ותחרות הזוגות המעורבים.
נכשלנו גם בתחרות זוגות ה-IMP בה עשינו תוצאה גרועה במיוחד.
זה מה שקורה ששני השותפים שוגים בלא מעט ידיים.
בתחרות זוגות ה-IMP זכו פז כץ ומיכאל בראל לפני אמיר עציון ויוסי פרנק. במקום השלישי זכו הצעירים אופק סבח ועידו מושקוביץ, הראויים לשבחים על התוצאה מצוינת שהשיגו.
לתוצאות המלאות לחצו כאן.
באותו יום התקיימו גם תחרויות חד מושביות של זוגות נשים וזוגות גברים.
בתחרות לזוגות נשים זכו טליה לבל וארנה גל-לוי. לתוצאות המלאות לחצו כאן.
בתחרות לזוגות גברים זכו אלון לזר ומשיקו מיוחס.
לתוצאות המלאות לחצו כאן.
אציין היבט נוסף.
האחראים על ארגון הפסטיבל ומנהלי התחרויות, ראויים להרבה שבחים על התכנון והביצוע המדויק של הפסטיבל.
בכוונה לא ציינתי שמות על מנת לא לפגוע בטעות במישהו ששכחתי לציין את שמו.
הארגון המוצלח נעשה למרות המגבלות, שגרמו לצמצום היקפו ואולי גם למיעוט משתתפים מחו"ל.
במיוחד חסרו לי משתתפים רבים ברמה גבוהה מחו"ל, שפגשתי בשנים קודמות בהן השתתפתי בפסטיבל.
היו כמה ידיים מרתקות שאכתוב עליהן פוסטים בבלוג שלי.
למדתי הרבה על טעויות שלי ושל אחרים, שאתייחס אליהן בפוסטים נוספים.
הטעות המהותית שחוזרת אצל הרבה שחקנים בתדירות גבוהה היא ייחוס משקל יתר לסימונים בהגנה על פי השיטה שבחרתם.
יש מצבים שצריך לסמן בהם אחרת מאשר על פי שיטת הסימון שבחרתם.
יש כמובן מצבים שלא ניתן לסמן נכון.
יש מצבים שבהם חשוב יותר להטעות את הכרוז מאשר לסמן לשותף.
בהרבה מקרים מה שרואים בדומם, חשוב לא פחות מהסימון.
השלב הבא
מבחינתי השלב הבא הוא הפקת לקחים על מנת לשפר את כל ההיבטים של המשחק שלי ושל התיאום עם שותפים.
כל ההיבטים כולל גם היבטים מנטליים והחלטות בתנאי עייפות.
הערת שוליים
חבר שלי המבוגר ממני במעט, שפעם היה אלוף הארץ בשחמט, אמר לי שהיום הנכדים חשובים לו יותר משחמט.
וריאציה דומה שמעתי במהלך תחרות משחקנית שהייתה פעם בנבחרת הנשים של ישראל. היא אמרה לי "היום אני סבתא גאה".
אין לי עדיין נכדים, אבל בגילי המתקדם יש לי הרבה דברים אחרים בחיים. אין לי כבר ציפיות לזכייה בהישגים יוצאי דופן בברידג', למרות שלא אתנגד לכך אם זה יקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה