אחת החוויות הפחות מהנות במשחק הברידג' היא כשאתה או השותף הכרזתם הכרזה מחייבת למשחק מלא ומסיבה עלומה, השותף מכריז Pass לפני משחק מלא.
זה יכול לקרות אחרי הכרזת סדרה חדשה בגובה 2 על ידי המשיב, אם אתם משחקים 2 על 1 מחייבת למשחק מלא. זה יכול לקרות אחרי צבע רביעי מחייב (FSF) וזה אפילו עלול לקרות אחרי פתיחה חזקה של ♣2 והכרזת משיב המחייבת לפחות למשחק מלא.
מדוע זה מתסכל?
1. חוסר אמון
ברידג' הוא משחק של אמון בין שותפים. העיקרון הבסיסי הוא: Trust your Partner.
השותף שהכריז Pass אמר לכם למעשה שהוא אינו נותן בכם אמון.
2. כשהכרזתם הכרזה מחייבת למשחק מלא לא שללתם יד חזקה יותר.
לא תמיד הכרזה מחייבת מובילה להכרזת משחק מלא
בפוסט הקודם לבטים של מורה: דיוק או הבנה ויישום? הסברתי שלא צריך להתייחס לכללי הכרזה באופן דוגמטי.
גם לכלל הנכון כמעט בכל מקרה, יהיו מקרים החורגים ממנו.
בדרך כלל, צריך לא לסטות מהכללים, אבל לבוא עם פתיחות מחשבתית למצבים חריגים נדירים, שבהם נכון לסטות מהכללים.
גם אחרי הכרזה מחייבת יהיו מקרים נדירים בהם צריך להסתפק במשחק חלקי או לחילופין להכפיל על מנת להעניש.
מתי לא להכריז משחק מלא אחרי הכרזה מחייבת?
הכרזה מחייבת למשחק מלא בכלל, ואחרי "2 על 1 מחייבת למשחק מלא" בפרט, מבוססת על הערכת יד. המשיב מעריך שיהיה מששחק מלא. לרוב הוא עושה זאת כשיש להם לפחות 24-25 נקודות ביחד.
ברוב המקרים, שבהם אין בחינה כלשהי של סלאם, המחשבה היא על חוזה בסדרת מייג'ור או 3NT. אני יודע שיש ידיים בהן המשיב חושב על אפשרות של משחק מלא בסדרת המיינור, אבל הן הרבה פחות שכיחות.
בחשיבה סכימטית 25 נקודות או 26 נקודות הן פחות מדי נקודות למשחק מלא בסדרת מיינור.
מאפיינים של אותן ידיים נדירות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה