אליפות הארץ לזוגות מעורבים: הרבה יותר טוב מהפעמים הקודמות: עדיין רחוק מהחלום

אתמול ושלשום שיחקתי עם שותפתי ג'ודי שמיון-דגן בחצי גמר ובגמר א' של אליפות ישראל לזוגות מעורבים.

יומיים עמוסים ומהנים מהבוקר ועד הערב. 

הגענו לחצי הגמר עם מקדמה יפה מהשלב המוקדם, לאחר שסיימנו במקום השלישי במחוז הדרום שהיה גם המקום השלישי בשקלול הארצי (במאמר מוסגר, שיטת הבונוסים על המוקדמות, מקפחת את אלה ששיחקו במחוז מרכז שהוא הרבה יותר חזק ממחוז צפון ובוודאי ממחוז דרום). 

לאחר מושב ראשון מוצלח, שמרנו על מקום גבוה בדירוג הכללי. במושב השני שיחקנו רע במיוחד. השותפה שלי אמרה שלא נורא אם נהיה בגמר ב' (28 זוגות עלו לגמר א' ו-28 עלו לגמר ב') כי בגמר א' יש שחקנים חזקים מאד. אמרתי לה שאני רוצה להיות בגמר א' ולא סתם להיות בגמר א', אלא לסיים ראשון בגמר א'. אני גם יודע שיש שם זוגות הרבה יותר חזקים מאיתנו ולכן הסיכוי לסיים במקום כזה נמוך מאד.

המציאות התאימה למה שחשבתי, היינו בגמר א' וסיימנו במקום שלישי מהסוף. לתוצאות המלאות של גמר א' לחצו כאן.

מדוע סיימנו במקום נמוך בגמר א'?

אחזיר אתכם כמה שנים אחורה לאליפות הארץ לסניורים. איציק לוי ואני, שני שחקנים הרבה פחות מנוסים והרבה פחות טובים מאחרים, עולים בקושי לגמר. המקדמה של היריבים שלנו מבטיחה כמעט בוודאות שנהיה בגמר ב'. בחצי הגמר אנחנו, משחקים מצוין ועולים לגמר א'.

בחצי הגמר אני גאה במיוחד מההגנה ששיחקנו נגד האמן הבינלאומי יוסי אנגל, שחקן ברמה גבוהה מאד. 

יוסי שיחק בחוזה של ♣4. בדומם (אחרי) היו: KQx♣. אני החזקתי: AJx♣ יוסי זכה בהובלה ב-♦. ושיחק ♣ קטן מידו. "קפצתי" עם ה-A♣. ומיד שיחקתי את ה-K♠ מה- Double Tone שבידי. ה-K♠ זכה בלקיחה. ה-A♠ של שותפי בלקיחה השנייה. את ה-♠ השלישי יוסי חתך, אבל אני עשיתי over ruff עם ה-J♣. הפלנו את החוזה פעם אחת. 

במהלך המכרז השותף שלי לא הכריז ♠.

מושב אחד לפני הסוף, שותפי ואני, היינו במקום רביעי בגמר א'. במושב האחרון סיימנו אחרונים והתדרדרנו למקום ה-20.

בתחרות חזקה כמו אליפות הארץ אי אפשר לשחק מושב אחד גרוע במיוחד, מתוך חמישה מושבים, ובכל זאת לסיים במקום גבוה.

באליפות הארץ לזוגות מעורבים היו לנו שני מושבים נוראיים, שבהם אני שיחקתי גרוע מאד (כפי שכבר אתם יודעים מפוסטים אחרים, אם אני משחק גרוע אני לא מחפש את השגיאות של השותפה או השותף).

היו לתוצאה הלא-טובה סיבות נוספות, שהחשובה שבהם היא פערי הרמה בינינו ובין שחקנים טובים בהרבה מאיתנו, מטובי השחקנים בארץ, כולל כאלה שזכו באליפויות העולם ובאליפויות אירופה. 

מדוע יש סיכוי להשיג תוצאות טובות יותר בעתיד?

זו הפעם השנייה שאני מגיע לגמר א' באליפות הארץ (הפעם הקודמת באליפות הארץ לסניורים עם איציק לוי).

פעמיים שיחקתי בגמר ב' באליפות הארץ לזוגות מעורבים: בפעם הראשונה כשחקן מתחיל עם שחקנית מתחילה, עלינו מהמקום ה-16 בשלב המוקדם. סיימנו במקום הלפני אחרון בגמר ב'. 

בפעם השנייה לא עליתי והציעו לי ולשותפה איתה שיחקתי אז להחליף זוג שעלה. סיימנו במקום הלפני אחרון בגמר ב'.

מאז התקדמתי בהרבה: אני משחק יותר טוב, אני משחק עם שותפה שמשחקת יותר טוב מהשותפות איתן שיחקתי אז (ונהנה יותר לשחק איתה) וגם התוצאות טובות יותר.

האם אפשר בעתיד לסיים ראשונים בגמר א'?

בפוסט ישן שכותרתו: פוסט אישי: חלומות של סניורים הסברתי מדוע הסיכויים שלי לזכות באליפות ישראל נמוכים מאד. הסברתי גם מדוע בכל זאת יש הסתברות גבוהה מ-0% שזה יקרה. בפוסט המשך שכותרתו: חלומות של סניורים - חלק 2: באיזו אליפות זה פחות בלתי אפשרי, הצבעתי דווקא על האליפות לזוגות מעורבים כזו שבה זה פחות בלתי אפשרי. 

לשחק נגד שחקנים חזקים בהרבה ממני

אני נהנה יותר לשחק נגד שחקנים שהם הרבה יותר חזקים ממני. כשלא מדובר בשחקנים צעירים, נדמה לי שהפערים בינם וביני מצטמצמים בהדרגה. יש כאלה שהפער ברמה הוא כל כך גדול, שאף פעם לא אוכל להגיע לרמה שלהם ואפילו להתקרב לרמה שלהם.

היתרון הגדול שלי, לעומת שחקנים ברמתי, הוא שאני לא מפחד לשחק נגד שחקנים הרבה יותר חזקים ממני. 

כבר מצאתי את עצמי כשחקן מתחיל, מפיל שחקן שזכה באליפות עולם בחוזה של 3NT בתחרות ברומטר, כשכל ה-Field מצטופף סביב השולחן שלנו (ולא בשביל לראות אותי). עם 4 נקודות ושותף שהכריז Pass כל הזמן, מצאתי באופן לוגי את ה-Killing Lead. קראו: פחד בברידג' חלק 3: פחד במה. 

כבר ניצחתי עם הבן שלי בהפרש גדול ב-12 ידיים, זוג שזכה באליפות עולם (בתחרות קבוצות שהפסדנו בהפרש גדול, כי זה היה רק חצי מההתמודדות ופערי הרמה בין הזוגות בקבוצה השנייה ובין שני הזוגות בקבוצה שלנו ענקיים).

לא אני היה זה שנלחץ, כששיחקתי בחוזה של ♦3, עם 17 נקודות (13 בדומם ו-4 ביד שלי) ובהתאמה של 5-2 בסדרה, ללא A ♦K♦ ו-T♦ לאחר הכרזת Takeout Double של הבן שלי, שניצל את היותנו לא-פגיעים מול יריבים פגיעים.

זה היה נגד זוג שחקנים שכבר שיחקו בנבחרת ישראל. הייתי שחקן מתחיל. זה קרה בתחרות הכי גרועה שלי בפסטיבל הברידג' בתל-אביב. כמעט בכל יד טעיתי.

לא ביד הזו. ראיתי את אחד היריבים נכנס ללחץ אחרי הובלה לא מוצלחת של השותף שלו. הוא לא הצליח להסתיר את הלחץ שלו שהלך וגדל, כששיחקתי את היד באופן הכי מדויק שאפשר. נפלתי פעם אחת וקיבלנו כ-95% על היד. 

גם אתמול ושלשום נהנתי לשחק נגד שחקנים ברמה גבוהה מאד ולא בכל הידיים זה הסתיים בתוצאות רעות.

בפוסטים הבאים אביא כמה ידיים מעניינות.

על הוראת ברידג' והוראת נהיגה

כשהייתי צעיר למדתי נהיגה במכונית. פחדתי מהכביש מנהגים אחרים ומחוסר המיומנות הטכנית שלי. בשני השיעורים הראשונים למדתי נהיגה בכבישים צדדיים ובמגרשי חניה לא פעילים במיוחד.   

בשיעור השלישי עליתי בפעם הראשונה על כביש עם תנועה ערה. זה הסתיים בתאונה. נהג אוטובוס שהחליט לעבור לאחר שהאור ברמזור התחלף לאדום, התנגש בי מאחור. הנזק המשמעותי ביותר היה ערעור הביטחון שלי: את הנזק לרכב של המורה שילמה חברת אגד. נתפסו למורה ולי כמה שרירים.

למרות נקודת ההתחלה הלא מוצלחת עברתי בטסט ראשון.

שתי גישות ללימוד נהיגה
מורה הנהיגה שלי היה גם מנתח מערכות מחשבים, שסיים תואר ראשון בכלכלה.
הוא לימד באופן שיטתי. בכל שיעור הוא הסביר נושא באופן תאורטי ואחרי זה תרגלנו אותו על הכביש. התחלנו בנושאים פשוטים ועברנו בהדרגה לנושאים מורכבים יותר. 

היו מורים שלימדו בגישה שונה שאפשר לקרוא לה: "סע וטייל בכבישי ישראל". בשיעור הראשון למדו באופן תאורטי את התפעול הבסיסי של הרכב: ברקס, קלאץ' (אז כמעט ולא היו מכוניות אוטומטיות), גז, הגה וכו'.
מכאן ואילך נסעו בכבישים. כשנוצר מצב שהתלמיד לא מכיר, המורה לימד אותו מה עושים.

יתרון השיטתיות
לגישה השיטתית יש יתרונות בולטים:

1. אתה נתקל בכל המצבים הבסיסיים המשמעותיים ולומד אותם. בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" יש מקריות. ייתכן שבטסט תיתקל בפעם הראשונה במצב מסוים. גרוע מזה, ייתכן שכנהג חדש (שכבר אינו זקוק לנהג מלווה) תיתקל במצב כזה בפעם הראשונה.

2. זה עולה פחות כסף
בגישה השיטתית מספר השיעורים נקבע על פי הנושאים והזמן שלוקח לך ללמוד כל נושא. אם בשיעור הראשון בו לומדים נושא תפקדת נכון, עוברים לנושא הבא. אחרת זה תלוי רק בשאלה כמה שיעורים ייקח לך לתפקד סביר.

בגישת "סע וטייל בכבישי ישראל" אתה תיסע במשך מספר שיעורים רב. למורה יש אינטרס להגדיל את מספר השיעורים ואת ההכנסה שלו. אין קריטריון ברור המצביע על היותך מוכן לטסט.

3. לרוב התלמיד מבין טוב יותר.

מדוע נזכרתי בשיעורי הנהיגה?
תלמידת קורס מתחילים, שלמדה כמה שיעורים אצל מורה אחר, אמרה לי שאני מלמד יותר שיטתי ולכן יותר קל לה להבין.

אכן כך, אני מלמד ברידג' בגישה שיטתית, כפי שלימד אותי המורה שלי לנהיגה. יש מורים המלמדים בשיטת "סע וטייל בשולחן הברידג'".

מי נוטה ללמד שיטתית?
לא רק המורה שלי לנהיגה לימד אותי באופן שיטתי. אחד המקומות הנוספים בהם למדתי ללמד באופן שיטתי היה קורס מורים לברידג' אצל מוטי גלברד. 

בשביל ללמד ברידג' באופן שיטתי צריך שני דברים:

1. הבנה וידע בברידג'

2. לדעת ללמד

קורס מורים צריך לתת כלים בשני תחומים אלה. הקורס בו אני למדתי הוסיף לי בשני התחומים.

יש כאלה שהם שחקנים מצוינים ומורים מצוינים ולא למדו בקורס מורים לברידג', אבל הם היוצאים מהכלל. 

רבים מאלה שמלמדים ברידג' ללא הסמכה אינם מבינים מספיק בברידג'. רבים עוד יותר מביניהם אינם יודעים ללמד באופן שיטתי. הגרועים שבהם גם לא יודעים ולא מבינים וגם לא יודעים ללמד.

כשאני משחק במקרה עם שותף שלמד לפני הרבה שנים אצל מורה כזה, אני מנסה לעזור לו לתקן את השגיאות שלימד אותו המורה. זה קשה: המורה הראשון הוא בדרך כלל המורה המיתולוגי הנערץ, ללא קשר לרמת המשחק שלו וליכולתו ללמד.

הערת שוליים
כבר כתבתי פוסט על מקרה קיצוני של מורה כזה:
מי זה Cappelletto או האם המורה לברידג' הוא מקור מידע מהימן?   

הזיקית והמורה לברידג'

זיקית. מקור התמונה: ויקיפדיה

חשבתם פעם על המשותף בין זיקית למורה לברידג'? כנראה שלא. קראו את שני הסיפורים הקצרים ותחשבו שוב על השאלה.

לא מבינים

הפעם הראשונה שהרציתי על תשתיות חומרת מחשבים, בקורס ניתוח מערכות של מכללת סיון (לפני כ-35 שנים), הייתה סיפור הצלחה. לא הבנתי מדוע במחזור השני שהרצתי, התלמידים הסתכלו עלי כמו על חייזר, כשנתתי דוגמאות על מנת להסביר את מה שלימדתי. בדיעבד הבנתי: משתתפי המחזור השני עבדו בסביבת מחשוב ייחודית. הם לא הכירו את תשתיות החומרה הנפוצות, מהן היו לקוחות הדוגמאות שהבאתי.

מהכישלון הזה למדתי: אם אני לא יודע מה הרקע של התלמידים, אני נותן לכל אחד להציג את עצמו בכמה משפטים, כולל הרקע הרלוונטי. לו הייתי עושה זאת במחזור השני שלימדתי במכללת סיון, הייתי בקלות מאלתר דוגמאות מפלטפורמת החומרה המוכרת להם.

היום אני מבקש בשיעור הראשון מתלמידי ברידג' להציג את עצמם ואת הרקע שלהם. הדוגמאות והאנלוגיות שאשתמש בהם בהמשך יילקחו מעולמות המוכרים להם.  

ההרצאה הכי טובה ששמעתי בחיי
הרבה שנים אחרי זה הרציתי לקבוצה קטנה של עובדי השמת כוח אדם למחשוב. מנהל החברה הזמין בכל שנה מישהו, שיסביר להם קצת על עולם המחשוב אותו הם לא ממש הכירו.

בתום ההרצאה שלי ניגשה אלי אחת העובדות ואמרה לי שזאת ההרצאה הטובה ביותר ששמעה בימי חייה.

אני לא התרשמתי כפי שהתרשמה אותה גברת, אבל היה הבדל גדול בין ההרצאה שלי לבין ההרצאות ששמעו בשנים הקודמות, שהוא כנראה גרם לה להתפעל מההרצאה.

ההרצאות שהם שמעו בשנים הקודמות היו הרצאות טכניות על טכנולוגיות מחשוב. השומעים ההדיוטות בתחום הלכו לאיבוד.

אני הבאתי בחשבון שהפרויקט העיקרי של החברה היה השמת כוח אדם במחשוב של חברות חיצוניות באחד הבנקים.

ההרצאה ששלי התחילה בתיאור בנק ואופן עבודתו. גם מי שלא מבין דבר במחשבים ביקר בבנק. לחלק הזה הם התחברו בקלות. רק אחר כך עברתי למחשוב הנדרש לממש את הפונקציונליות של שירותי בנק, כשברקע מופיעה סכימה של בנק, אליה אפשר לקשר את הפן המחשובי. 

הזיקית והמורה לברידג'
האם כבר הבנתם את הקשר ביניהם? אם ניסיתם ולא הצלחתם הנה פתרון החידה. לאחר ההרצאה הלא מוצלחת במכללת סיון (בפסקה שכותרתה "לא מבינים") דיברתי עם איציק סיון. סיון היה הבעלים והמנכ"ל של המכללה ואחד מטובי המרצים בתחום המחשוב. הוא אמר לי שמרצה הוא כמו זיקית. כפי שהזיקית מתאימה את הצבעים שלה לסביבה, המרצה או המורה צריך להתאים את עצמו לתלמידים.

בסיפור הראשון לא עשיתי זאת ונכשלתי. בסיפור השני עשיתי זאת והצלחתי.

גם כמורה לברידג' אני מנסה להיות זיקית ולהתאים את עצמי לתלמידים. צריך ללמד באופן שונה ילדים מחוננים, ילדים רגילים ומבוגרים. עשויים להיות הבדלים גדולים גם בין קבוצות שונות של מבוגרים, שמחייבים את המורה לגלות את הזיקית שבו.

לעצור את היד המושטת לכרטיס ה-Stop ול-♠4

בוודאי כבר קרה לכם, שקיבלתם יד עם 8 קלפים ב-♠. אתם מחכים בקוצר רוח לתורכם להכריז. כשהוא מגיע אתם שולפים מיד את כרטיס ה-Stop, מניחים אותו, מחכים מעט ושולפים את ה-♠4 ומניחים אותו על השולחן.

אבל האם קרה לכם שקיבלתם 8 קלפים ב-♠, שבראשם ה-A וה-10 והכרזתם Pass?
לי זה קרה בתחרות ברומטר. המכרז הגיע לגובה 2 (השותף שלי הכריז Pass). נלחמתי בדחף למשוך מיד את ה-Stop  ועצרתי לחשוב.
לא תתפלאו אם אספר לכם שהייתי היחיד שהכריז Pass.


היד שהחזקתי:

AT865432♠
           65♥
            - ♦
         J62♣

מהלך המכרז עד שהגיע תורי להכריז:

           West     North     East     South    

                        1NT     Pass      2♦(1)      ?   

(1) טרנספר ל-♥

מה גיליתי כשעצרתי לחשוב?


1. אנחנו פגיעים והיריבים לא-פגיעים

אם ליריבים יש משחק חלקי בלבד, ואפול פעמיים או פעם אחת עם DBL (200 נקודות ליריבים), היריבים יקבלו יותר נקודות מאשר במקרה בו יבצעו את החוזה, גם בתסריט הלא-סביר בו יזכו ב-10 לקיחות. למשל: 2♥+2 ייתן להם 170 נקודות.

אם ליריבים יש משחק מלא, למשל: 4♥+2 עליו יקבלו 480 נקודות  ואני אפול פעמיים עם DBL היריבים יקבלו 500 נקודות.  

2. היד החזקה ביותר בשולחן אצל השחקן שיושב אחרי במערב

אם השותף שלו התכוון להזמין אותו למשחק מלא, רוב הנקודות אצל היריבים. שימו לב שחסרים לי  K ,♠Q♠ ו-J♠, שיכולים להיות אצלו. 

במקרה זה יש סיכוי סביר, שאפול יותר מפעמיים בחוזה מוכפל. 

3. יכול להיות שאני דוחף אותם לסלאם שאולי לא יגיעו ועוזר להם לבצע אותו

הכרזה של ♠4 מונעת הובלה ב-♦ נגד חוזה של ♥6. קרוב לוודאי
שהשותף יוביל בסדרה שהכרזתי. אני יודע איפה יושבים לפחות 10
קלפים בסדרת ה-♠: 8 קלפים אצלי ולפחות שניים אצל הפותח. 
חשבו לרגע שלפותח יש KQ♠ ולשותפו במזרח יש Void 
בסדרה. כשמזרח שומע את הכרזת ה-♠4 של היריב, זה מחזק את
ידו. והיריבים מגיעים לחוזה של ♥6 עם 29-28 נקודות. 

השותף בצפון עם J9♠ מוביל ב-♠. מהדומם נזרק מפסיד ב-♦. 
אני זוכה ב-A♠. אחרי כל קלף שאשחק היריבים זוכים בלקיחה 
ומשחקים שני סיבובי שליט. המגנים נשארים ללא קלפים בסדרת
 השליט.

עכשיו יש להם לזרוק עוד שני מפסידים (אם יש להם בכלל עוד שני

מפסידים) על ה-K♠ ועל ה-Q♠.

 מה קרה אחרי הכרזת ה-Pass שלי?
מערב היה הכרוז בחוזה של ♥4. השותף שלי הוביל ב-♦!!!. בדומם ראיתי J9♠ ויותר מ-♦ אחד. חתכתי עם ה-5♥. על ה-A♠ השותף שלי זרק ♣. את ה-♠ הבא ששיחקתי, השותף חתך והמשיך בעוד ♦. חתכתי עם ה-6♥. הכרוז, שתבע את יתר הלקיחות, נפל פעם אחת.  

מה קרה ביתר השולחנות?
לא רק אני עצרתי לחשוב. גם השחקנים במערב, עם KQ7♠, אחרי הכרזת ♠4 של דרום. כמעט כולם הוציאו כרטיס אדום שכתוב עליו DBL.
הכרוז נפל 4 פעמים (1,100 נקודות) או 3 פעמים (800 נקודות). 

גם אם הכרוז היה מבצע נגדנו חוזה של ♥4 עדיין היינו מקבלים תוצאה טובה יותר מהתוצאה השכיחה.

הערת שוליים
לא בטוח שהכרזת Pass היא ההכרזה הנכונה.
אפשר לחשוב גם על הכרזת ♠2, שאם לא תמשוך את היריבים לסלאם ב-♥, שמבצעים בהובלה ב-♠, עשויה להיות מוצלחת.

אפשר לחשוב על הכרזה יצירתית של Double, לאחר הכרזת הטרנספר של מזרח. זו הכרזה המבקשת הובלה ב-♦. הובלה מצוינת נגד חוזה ב-♥ וגרועה נגד חוזה ללא שליט.


הגרועה ביותר היא ההכרזה האוטומטית ללא חשיבה.

Bergen Raises: הדילמה כשהשותף פתח ביד השלישית

בכמה פוסטים בבלוג הזה התייחסתי לקונבנציה שהגה מרטי ברגן. הקונבנציה, Bergen Raises, נקראת על שמו של ממציאה.

הקונבנציה מטפלת במצבים בהם השותף פתח בגובה 1 בסדרת מייג'ור ולכם יש התאמה של ארבעה קלפים בסדרה ופחות מ-12 נקודות.

הכרזת ♣3 מתארת יד עם 6-8 נקודות. 

הכרזת ♦3 מתארת יד עם 9-11 נקודות.

קראו לדוגמה את הפוסטים:

כולם ספרו עד 6

מי צריך קונבנציות? - לטפס על עץ גבוה עם Bergen Raises

מי צריך קונבנציות? - לטפס על שיח נמוך מדי עם Bergen Raises

הדילמה לאחר שהשותף פתח ביד שלישית

לאחר שתי הכרזות Pass, מקובל לפתוח בסדרת מייג'ור גם עם 10-11 נקודות, שאינן עומדות בתנאים של חוק העשרים.

האם אתם באמת מעוניינים שהשותף שלכם, שפתח עם 10 נקודות, ייפול פעם אחת בחוזה של ♥3 כשלכם יש 9 נקודות?

באופן כללי הדילמה היא: האם להשתמש בקונבנציית Bergen Raises כפי שהיא למרות שהשותף פתח ביד שלישית?

מצד אחד, אם לא נשתמש בקונבנציה כפי שהיא, אנחנו עלולים להחמיץ משחק מלא כשלשותף יש 14-15 נקודות.

מצד שני אם נשתמש בקונבנציה ולשותף יש 10 נקודות, אנחנו לא נוכל לעצור בגובה 2 ונהיה בחוזה בעייתי בגובה 3. 

במאמר מוסגר, אציין שביד שתיארתי בפוסט: מי צריך קונבנציות? - לטפס על שיח נמוך מדי עם Bergen Raises לא הייתה לי דילמה.

מי שקרא את הפוסט וספר את הנקודות שלי הגיע ל-10 נקודות. הנקודה ה-11 היה ה-J♥. לא הזכרתי אותו משום שבחוזה של ♦3, כשבדומם יש חמישה קלפים בראשות ה-A♥  וה-K♥, אין לו משמעות.

לעומת זאת בחוזה של ♥4 כאשר חסר ה-K♥ או חסרה ה-Q♥  עשויה להיות לו משמעות. 

הדילמה מנקודת מבט אחרת

בירחון הברידג' הישראלי של חודש פברואר פורסם מאמר שלי. אשמח אם תקראו אותו אבל הוא אינו נוגע לעניינו של פוסט זה. 

פורסם גם מאמר של אלדד גינוסר, השחקן ממנו למדתי יותר צכל שחקן אחר. המאמר המצוין של אלדד עוסק בקונבנציית Drury. המאמר שכתב אלדד, רלוונטי לפוסט זה. 

קונבנציית Drury, מתייחסת למצב בו השותף פתח כשלישי בגובה 1 בסדרת מייג'ור. עם 10-11 נקודות והתאמה של שלושה קלפים בסדרה מכריזים ♣2. אלדד מציע להשתמש בגרסה של Reverse Drury. אם הפותח פתח ב-♥1, הוא מכריז ♥2 עם 10-11 נקודות.

♦2 עם 12-14 נקודות ו-♥4 עם 15 נקודות או יותר שלא מספיקות לבדיקת אפשרות של הכרזת סלאם.

לאחר שקראתי את המאמר, אחד השותפים שלי הציע לאמץ את מה שאלדד כתב וקיבלתי את ההצעה. עם חלק מהשותפים האחרים שלי אני שיחקתי Drury קלאסי. לאחר שקראתי את המאמר, השתכנעתי שמה שהציע אלדד עדיף והצעתי להם לשחק על פי המלצתו. 

פתרון לדילמה של המשיב לפותח ביד השלישית

עם 6-8 הכריזו ♥2

עם 11 נקודות הכריזו ♦3,על פי קונבנציית Bergen Raises.  

אתם יכולים להוסיף לעצמכם נקודות אורך. חוזה של ♥3 הוא חוזה סביר גם מול פתיחה חלשה. 

עם 10 נקודות השתמשו בקונבנציית Reverse Drury והכריזו ♣2.  

ב-9 נקודות תידרשו להערכת יד:

עם 9 נקודות "יפות" - השתמשו בקונבנציית  Reverse Drury  והכריזו ♣2.

עם 9 נקודות לא "יפות" הכריזו ♥2.

מי צריך קונבנציות? - לטפס על שיח נמוך מדי עם Bergen Raises

 

 

 

 

ביצעתי חוזה של ♦3 בתחרות. אני יודע שאתם לא מתרשמים. אולי תתרשמו קצת יותר כשאספר לכם כמה קלפים בסדרת ה-♦ היו ביד שלי וכמה בדומם.

אני החזקתי שלושה קלפים בסדרה: KQx♦

בדומם היו שני קלפים בסדרה: Tx♦

אולי אפילו מדובר בשיא. לבצע חוזה בגובה 3 עם חמישה קלפים בסדרת השליט. עוד שיא מהשיאים הלא חשובים. בהמשך תבינו מהר מאד, עד כמה הוא לא חשוב.

אם קראתם את הפוסט: מי צריך קונבנציות? -לטפס על עץ גבוה עם Bergen Raises, ראיתם מה קורה שאחד השותפים שוכח קונבנציה שקבעו לשחק וחושב שההכרזה היא טבעית.

דבר דומה קרה גם ביד הזו, אלא שהפעם טיפסנו נמוך מדי. לאחר שתי הכרזות Pass, השותף שלי פתח ♥1. היריב שאחריו הכריז Pass.

הכרזתי ♦3. לפי קונבנציית Bergen Raises, שהשותף ואני משחקים, ההכרזה מראה תמיכה של ארבעה קלפים ב-♥ עם 9-11 נקודות. זה בדיוק מה שהיה לי.

השותף נשאל לפירוש ההכרזה והסביר: יד חלשה עם אורך ב-♦. כולם הכריזו Pass והפכתי לכרוז.

כיצד ביצעתי את החוזה?

 

ההובלה הייתה ב-♣. זכיתי ב-A♣ שבדומם. מיהרתי לשחק את ה-A♥ ואת ה-K♥ מהדומם. למזלי, לכל אחד מהיריבים היו שני קלפים בסדרה זו (כזכור לי ולשותף תשעה קלפים). 

עכשיו שיחקתי את ה-Q♠ לעקיפה. ביד שלי היו ה-A♠ וה-J♠ ושני קלפים נוספים. שוב היה לי מזל העקיפה הצליחה. שיחקתי את ה-♠ האחרון מהדומם. כיסו ב-K♠. זכיתי ב-A♠ וזכיתי ב-J♠.  

עד עכשיו זכיתי בשש לקיחות. לא הייתה לי ברירה אלא לשחק ♥  ולתת ליריבים חיתוך וזריקת מפסיד (ruff and discard). כנראה שמישהו בחר לזרוק קלף לא נכון. כששיחקו את קלפי ה-♣, הצליחו להגביה את ה-8♣, שבידי. זו הייתה הלקיחה השביעית שלי.

אגלה לכם שה-A♦ ישב לפני ה-KQx♦ שלי. ה-K♦ וה-Q♦ השלימו את תשע הלקיחות שהייתי צריך על מנת לבצע את החוזה.

מדוע זה אולי שיא אבל בטוח חסר חשיבות?

כל השחקנים האחרים היו בחוזה של ♥4 שאי אפשר לגעת בו. הייתי היחיד שביצע חוזה של משחק חלקי כשכולם מבצעים משחק מלא. קיבלתי את התוצאה הגרועה ביותר.

הערה לסיום

חוקי הברידג' התחרותי מחייבים אותי להגיד שהכרזת ה-♦3 שלי לא הייתה טבעית, אלא קונבנציית Bergen Raises. זה בדיוק מה שעשיתי לפני שהתחלנו לשחק.

זוכרים את היד בפוסט שיאים לא חשובים? הסיבה היחידה לכך שהצלחתי לזכות בשבע לקיחות עם שבעה קלפים (מחולקים 4-3 בשתי הידיים) באותה סדרת ה-♦, שהייתה גם שם סדרת השליט, הייתה הגנה לא טובה.

מתהליך ההכרזה אפשר היה להבין, שיש לי, קרוב לוודאי, פחות משמונה קלפים בסדרת השליט ולכן חשוב להוביל הובלה פסיבית בסדרת השליט ולשחק ♦ בכל פעם שההגנה זוכה בלקיחה.

לאחר שהבהרתי שההכרזה שלי אינה טבעית, זה בדיוק מה שההגנה הייתה צריכה לעשות גם ביד הזו. גם עם כל המזל שהיה לי, הייתי נכשל בביצוע החוזה.

מה תכריזו? מסקנות סופיות

בפוסטים הקודמים שאלתי: כיצד הייתם מכריזים? ועניתי: 

פתרון שאלת ההכרזה עם שישה קלפים בכל אחת מהסדרות האדומות, לאחר ששמעתי את דעתם של אחרים, כולל שחקנים ברמה גבוהה במיוחד. במהלך כתיבת הפוסט, קיבלתי תגובה מוסתרת משחקן ברמה גבוהה במיוחד, שממנה למדתי משהו חדש.  בתגובה הוצעה לי הכרזה שלא הוצעה קודם.

למדתי שכשמשחקים בשיטת ההכרזה 2 על 1 מחייבת למשחק מלא, הכרזה בקפיצה של הסדרה הרביעית מעידה על כוח בסדרה הרביעית (הכרזה ללא קפיצה מעידה על חולשה בסדרה, כפי שידעתי ואני מניח שמרבית הקוראים יודעים).

המסקנות שלי הן:

1. ההכרזה הטובה ביותר היא ♦4.

2. הכרזה של ♦3 היא הכרזה טובה, בתנאי שאתם מבינים נכון את הבעייתיות ויודעים להמשיך להכריז נכון.

3. יתר ההכרזות שהוצעו לי וההכרזה שאני בחרתי במשחק, הרבה פחות טובות.